המחזה נראה די הזוי הבן אסף ממלא את מקומו של האב בני, מרחק 15 שנה אחרי מותו. אסף אמדורסקי, מוסיקאי מודרני שמחובר לקלידים, לאלקטרוניקה, לרוק עכשווי, הצטרף לישראל גוריון לרפרטואר ישן, לא תמיד מיושן של 26 שירים שכבר הפכו למה שנקרא נכסי צאן כולל "ערב של שושנים", "תפוח חינני", "החליל", "שדמתי", "בקיץ הזה" "אני גיטרה" לערב שאמור להיות במהות התרפקות נוסטלגית.
קצת הסטוריה: כמעט אין זמר, זמרת, צמד או להקה שהצליחו להגיע לקשת כזו של שירים וסגנונות כמו הדודאים. הדודאים ושיריהם הם בבואה של כארבעים שנות יצירה עברית.
בני אמדורסקי וישראל גוריון היוו אטרקציה קולית שמשכה את מיטב היוצרים, פזמונאים, משוררים, המלחינים והמעבדים (מתי כספי – שדרג אותם ברבים מלהיטיהם) עד יומו האחרון של הצמד ב-1994, כאשר בני נפטר ממחלת הסרטן. הטנור והבריטון חברו להם יחדיו בהרמוניה שיצרה צבע קולי אקסקלוסיבי, שאפשר להם למתוח את הרפרטואר לקשת מרהיבה, להיות אקלקטיים. לשיר בלדה אירית, רוקנ'רול, קאונטרי אמריקני, נעמי שמר, משה וילנסקי, יוחנן זראי, חנן יובל, קובי אשרת ולהישאר לחלוטין "הדודאים".
תמצית מעולה הגיעה לערב הזה – וללא התרפקות נוסטלגית דביקה. משהו בעמידה של אסף על הבמה, הזכיר את אביו, אבל אסף בפירוש אינו מנסה, גם אינו יכול למלא את מקומו של אביו בני.
אני מאמין שזה מגיע אצלו מאיזשהו צורך אמיתי לשחזר את השירים שאביו שר, ודווקא מהנקודה שהוא כבר עומד בזכות עצמו כמוסיקאי שעשה כברת דרך והגשים דברים. נדמה לי שאסף גם חש כי זו אולי ההזדמנות האחרונה שיש לו לחבור לאיש ששר ובילה עם אביו 35 שנה, שאליו הוא כל-כך מתגעגע.
זו אינה משימה פשוטה, לא רק משום שאסף אינו בטבעו זמר מיינסטרים בעל קול אטרקטיבי. הוא גם צריך להתייצב מול הבריטון הנדיר של אביו, שהוא בלתי ניתן לחיקוי, זה שהשתלב בהרמוניה מושלמת עם הטנור של ישראל גוריון.
ברור שהדואט הזה לא יכול להישמע דודאים המקורי. אבל אסף – גם בלי לנסות להיות עכשווי, הצטרף לגוריון בפשטות יפה, החיבור קולח דווקא משום שהם עושים זה בחיוך בהומור, מתוך אהבה אמיתית לשירים ובלי יומרות.
שירים: החליל, סיירת הרוכבים, בשדות בית לחם, שערך הארוך נערה, טיול לילי, אשכולית, מרש הדייגים, במסילה לבאר שבע, שדמתי, כיבוי אורות, ויחזקם, שבוע האחווה, העולם בשחור לבן, קרה הראל, ערב של שושנים, תפוח חינני, הנוקדים, קנקן תירוש, טימפיניגן, מה למדת בגן היום, בוטנים, סימן שאתה צעיר, דרך הטבק, בקיץ הזה, אני גיטרה.
נגנים: אברי בורוכוב – קונטרבס, דניאל דור תופים.
תגובה אחת
לאסף יש אומץ!