שרית חדד מתיישבת לפסנתר להפוך את שברונה של האהבה לים של דמעות. הטקסט – גובה דשא מינוס. מתייפחת לכל אורך השיר, אבל "לא זוכרת מה הפריד בינינו". איך? אירוע כה טראומטי ומסעיר נשכח מזיכרונה? היא לוקה במחלת השכחה? אנשים מספרים על שובר ליבה כי ראו אותו – "אבל זה כבר לא מזיז לי", ומצד שני "מתגעגעת עשרים וארבע שעות". נו שתחליט. וגם – "רק עכשיו שמתי לב שאני לבד". למה מתכוון המשרבט של השיר? למה לקח לה כל כך הרבה זמן להבין שהיא לבד? וגם: המקוננת משתוממת כמה כוסות היא שותה. כלומר – היא בגילופין, אבל מספיק בהירה כדי להיות נדהמת מכמות האלכוהול שנכנס לגופה.
שרית חדד כנראה לא שאלה את השאלות האלו. היא מתמקדת בהשקעת האנרגיה שלה ב – כמה-רע-לי ואי ואי ואי. נשארת על אותו תדר של תוגה אינסטנט, של תני לרגש לרוץ לפנייך. שירוץ. יכול להיות שבמציאות המקומית הוא יגיע רחוק. אני נשאר מאחור.
לא זוכרת מה הפריד אז בינינו/ השמיים התפרקו מעלינו/ כמה דמעות כמה שתיקות/ כמה לנסות ושוב לנסות/ אנשים מדברים מספרים לי/ שראו אותך אבל זה כבר לא מזיז לי/ כמה גברים כמה שקרים/ כמה תחפושות כמה רע לי בפנים
וואי וואי לא יודעת מה אני עושה/ וואי וואי כמה כוסות אני שותה/ מה איתך אצלי הכל מסתובב/ ורק עכשיו שמתי לב שאני לבד/ וואי וואי
אתה יודע עוד לא מצאתי מקום/ אני מתגעגעת עשרים וארבע שעות/ כמה כאב נו תצא כבר מהלב שלי/ כל שיר נוגע ושורט לי את הגוף/ מזכיר לי אותי ואותך בטירוף/ ועכשיו מה נשאר מאיתנו מה
וואי וואי לא יודעת מה אני עושה/ וואי וואי כמה כוסות אני שותה/ מה איתך אצלי הראש מסתובב/ ורק עכשיו שמתי לב שאני לבד/ וואי וואי…
קליפ: עוזי ג'ורג'
