אסף אמדורסקי - פה

פה

אסף אמדורסקי

הפקה עצמאית
4/5

אסף אמדורסקי אלקטרוני. מאוד אלקטרוני. הוא מנסה הפעם חיבור נועז אפילו יומרני משהו בין סינטים, סמפלרים ביטים אלקטרוניים ושירה באיכות פואטית גבוהה.
האלבום נפתח ב"מגדלים" – שילוב של אלקטרוניקה עם Funk בסיועו של גידי רז, מפיק עתיר ידע בצעצועי האלקטרוניקה המוסיקליים. אכן: יש כאן הפקה מוזיקלית מוצקה. הקצב דומיננטי. אמדורסקי שר על מציאות מחורבנת של כרישי נדל"ן ההופכים כל שטח פנוי למגדל, ואותנו ליצורים קטנים תרתי משמע. "האדמה משחירה תחתינו/ מטוסים מנמיכים עלינו/ בין קירות צפופים/ חולמים אל מרחבים". אמדורסקי אינו מתבכיין. הוא מתאר מציאות בעוצמה פופ-רוקיסטית אפקטיבית. נושא הנדל"ן יחזור ב"המפקדים של מוגרבי" על בית הקולנוע שנשרף ועל אריות השמירה של מגרש החניה מול ה"מפקדים", שמושיטים כוס פלסטיק שקופה ומשקשקים במטבעות. הנרטיב המושר בסרקזם נע על מקצב דאנס אלקטרוני המקושט בסולו חשמלית.
גם "שפה אחרת" מונע בקצב אלקטרו פופ קבוע מייצר מתח. שיר של שורות קצרות המתייחס ליצירה. לשפה הפואטית יש חיים משלה, אבל האכזבה היא שאת השפה הזו אף אחד לא יבין והיא תיוותר אזוטרית. בצורה הכי אירונית יתכן שאמדורסקי צודק:  האלקטרוניקה לא תסייע למאזין  להבין מילים, אלא אם כן יקרא היטב את השיר לפני שהוא מאזין לו. משהו כמו גול עצמי, ואולי זו הייתה כוונת המשורר… ממילא לא יבינו, אז לפחות שייהנו מצלילים מדליקים.
מוטיב בולט – חופש. ב"שדות צהובים" מתייחס אסף אמדורסקי למישהי אבסטרקטית שיודעת ליהנות מהחופש, כמו מרחפת בשדות צהובים בשמיים פתוחים "בלי משקל עודף" – ללא מטענים כובלים. שירת ילדים מקשטת בקולות שמימיים. אווירת חופש אופפת גם  "לשיר" בצליל אפרו קריבי. כאן אמדורסקי שר על השתחררות ממגבלות מלחיצות של גיל, החופש מחלומות ישנים, מהצורך להרשים את בן הזוג הנוכחי שלעומת הקודם יגרום לה לשיר -להרגיש מאושרת. הבגרות ביחסים מאפשרת גם את תחושת האושר והחופש "הוא יהיה שם בסוף הלילה המוכר/ הוא ייקח מה שאחר לא גמר/ ויגרום לך לשיר". המוסיקה מתובלת בגוון אתני קייצי שמח בנוסח של פול סיימון של "גרייסלנד". בהמשך – החופש לא להיות תלוי, להיות בלתי אמצעי והכי פשוט –  ב"אם נדע להפסיד", שיר פופ דאנס מהיר ומזיז, מהפשוטים באלבום. חופש בשיר "כמה זה יפה מרחוק" אומר היכולת לשאוף לחדש – "מושיטים יד אל החלל/ שואפים אל כוכבים מעל", גם לחזור למצב בראשיתי של ילד חופשי, שעדיין אינו כבול במוסכמות "אומר את האמת תמיד בזמן/ בלי לבקש רשות ככה הכי פשוט". כאן אמדורסקי נשמע אינטימי ורומנטי במנגינה המזכירה את היפים שבשיריו, בהרמוניה קסומה ובצלילים אלקטרוניים שיוצרים אווירת חלום בסיום השיר.
"אנשים שקופים" בסיום הוא שיר חברתי-אנושי נוקב הנוגע באוכלוסייה דחויה בקרבנו  – "בשום מקום לא רוצים אותם/ אומרים שמסוכן להתערבב איתם", אמדורסקי שר את השיר בתערובת של קצב אפרו עם בס מודגש ודאנס אלקטרוני, שנשמעים כמו סרט מתח –  מעמדה של עד החרד נוכח המציאות הקשה.
אסף אמדורסקי יצר אלבום הרפתקני, אפילו אקספרימנטלי בחיבור בין אלקטרוניקה לשירים לא פשוטים, לא מחניף לאוזן המבקשת להתפנק על מסלול המיינסטרים. לא תמיד התוצאה היא "להיטית", אבל בגדול – על ההפקה החדשנית והיושרה האומנותית  – מגיע לו צל"ש.

שירים: מגדלים, שפה אחרת, שדות צהובים, לשיר, אם נדע להפסיד, המפקדים של מוגרבי, חמש ציפורים, כמה זה יפה מרחוק, חיבוק ראשון, אנשים שקופים

מילים ולחנים: אסף אמדורסקי

הפקה מוסיקלית: אסף אמדורסקי וגידי רז

צילומים: מרגלית חרסונסקי

וידיאו: מגדלים

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן