קיימת מסורת ארוכה של מוזיקה תזמורתית קלה בגרמניה – כך שאולי זה לא מפתיע למצוא שיתוף פעולה בין מוזיקאים גרמנים וקובנים כמו של האחים קלאז – הפסנתרן טוביאס פורסטר ונגן הבס קיליאן פורסטר, צמד מוסיקאים גרמנים, שהתלהבו ממוסיקה קובנית בעת טיול
מה השתנה האוסף הזה מ"קול הג'אז 1"? – שהוסיפו לו דיסק שירים עבריים. האם אלה שירי ג'אז? במונחים של מוסיקת הג'אז לדורותיה – התשובה שלילית. רוב שירי הג'אז הפופולאריים, אלה שנקראים "סטנדרטים" (רבים מבימות מחזות הזמר של ברודווי) , אינם
נגני ג'אז מקליטים שירים של הביטלס מאז 1964, בדרך כלל עם תוצאות מעורבות מבחינת איכות. שירי הביטלס מתפקדים על תקן סטנדרטס, זוכים לגרסאות שונות בעיבודים ובאלתורים. בתקליטור 14 שירי ביטלס מבוצעים על-ידי 14 נגנים והרכבים שונים, החל מפסנתרן הג'אז מקוי
לקראת סיום ניגנה התזמורת של אנדרה ריו "ירושלים של זהב" ו"הבה נגילה", באוויר התעופפו בלונים צבעוניים, מישהי מסרה לו דגל ישראל. הקהל נשפך על החנופה. מבקרים שהגדירו את המופע הספקטקולרי של אנדרה ריו כשמאלץ לא הרגיזו את המאסטרו. הכנר והמנצח ההולנדי,
דואט עם וילי נלסון To All The Girls I've Loved Before פותח את האוסף של זמר האהבה הגדול מכולם, אוסף בשש שפות, גרייטסט היטס כפול 2. תמצאו פה שירים מתחילת דרכו בשבעים, מוסיקה סולידית בדרך כלל, הקול הזה שכולו נוטף תשוקת אהבה וחיים. דואטים
אם היא אינה שרה באנגלית, אז בגרמנית. היא תוסיף משהו בהוואית, והכי מתאים לה כשהיא Dis Quand Reviendras-tu בצרפתית המוכר מברברה. ננה מושקורי שרה ברגש מופגן Forever Young, ובגיל שלה 83, אחרי 60 שנות קריירה, זוהי משאת נפש, להרגיש צעירה
יותר ויותר מוסיקאים בוחרים בסגנון רטרו קלאסי, ולאו דווקא מהיומרה לעשות משהו חדש ויצירתי מעולה. ב – Aria 2 ניסה פול שוורץ הפך את "קפה דל מאר" למותג נמכר מתוך ניסיון לייצר מוסיקת קרו סקלטשר בחיבורים של צליל קלאסי, גיטרות, כינורות,
בני אנדרסון מלהקת אבבא? מה לו ולפסנתר סולו? מה לו ולחברת במוסיקה היוקרתית "דויטשה גרמופון" המתמקדת במוסיקה קלאסית בעיקר? אז כן, הסונגרייטר והמייסד של הלהקה השבדית האגדית מעדיף היום להקליט את עצמו מנגן סולו פסנתר במגון יצירות ביניהן גם של
טוענים שהוא אחד הבלופים הגדולים של עולם המוסיקה, אבל המופע הקלאסי-קל שלו הוא אחד המוצרים המצליחים-נדרשים ביותר בעולם, וגם אם מבקרים יקטלו המופע כאמא והאבא של השמאלץ – עדיין אין כאן שום תרמית. אם שמאלץ – אין כמו אנדרה ריו
ברברה סטרייסנד. נמאס? קהל עדיין מוכן לשלם הרבה מאוד על כרטיסים להופעה שלה. תמיד התרגשות גדולה. מודה באשמה: ממעריציה הוותיקים. את האלבום החדש קיבלתי בתוספת מספרים מדהימים של הישגיה. לא אלאה אתכם. היא שיאנית. ההקלטות נערכו בשנה שעבר ב-14 ערים
אוסף מסוגנן ומופק היטב, נותן למאזינים הצצה לסוג המוזיקה שאפשר למצוא בסצינת הקפה של ראשית שנות האלפיים בשכונת סן ז'רמן דה פרס בפריז. יש כאן לפחות ארבעה שירים שמצדיקים הגעה לדיסק: 'I Feel Blue' של לקשה 'Senor' של "פריז קומבו",
בשלב מסוים בקריירה שלהם, זמרים רבים חושקים באלבום "סטנדרטים", שירים שחלקם נכנסו לספר השירים האמריקני הגדול, הוו חלק מהתהוות הג'אז הווקאלי של תקופת הסווינג, מחזירים לעידן הזוהר של הוליווד. סיל, זמר הסול הבריטי, חשק תמיד באלבום סטנדרטים. חג מולד הוא
הקול הרומנטי הזה, עם ה"פרנץ' טאץ'" עובר לאורך כל האלבום. קרלה ברוני, הזמרת והדוגמנית, מי שבעיקר מוכרת כאשתו של ניקולאי סרקוזי, נשיא צרפת לשעבר, כוכבת פופ בצרפת ב-20 השנים האחרונות, בחרה 11 שירים לאלבום קאברים. המנעד הז'אנרי של ברוני מפתיע
השפעתו של נט קינג קול על חייו ועל המוזיקה של גרגורי פורטר אולטימטיבית, עמוקה מאוד, חלק מזיכרונות ילדותו המוקדמים ביותר. "הוא היה יחיד מסוגו. הוא השאיר מוסיקה נהדרת, עד שאינך יכול שלא להיות מושפע ממנה, מאותו גוון קולי יוצא הדופן,
דניאל בארנבוים משתעמם או מתמסחר? הוא לקח המוסיקה הברזילית אל גבול הקלות הנסבלת, ומי שיאמר הלא נסבלת – לא נתעמת איתו. לדבר הקלות הזו, חברו יוצרים ונגנים כמילטון נסימנטו בשירה, קיירו בפטיסטה בהקשה ובבו סילבטי שעל העיבודים שמנסים לייצר את
תדליקו את השקט – במובן הרומנטי. כלומר: עדיף לעמעם אורות. דיאנה קראל מתמחה בהדלקת השקט, בביצועי ג'אז שנשארים בתחומי חדרה הפרטי. השקט שלה – שווה זהב. ספר השירים האמריקני המכיל מאות סטנדרטים תמיד פתוח לפניה. היא גם יכולה להרשות לעצמה
ריק וויקמן, שמגיע לכאן במרץ עם כל מטעני הפרוג רוק של Yes יחד עם ג'ון אנדרסון וטרבור רבין, לקח חופשה מהרוק כדי לשרטט דיוקנים של שירים קלאסיים בנגינת סולו בפסנתר. ווייקמן שהשתתף בזמנו בהקלטות ‘Life on Mars של דיוויד בואי
לדברי הגיטריסט הקלאסי ראס פרימן, צלילי האלבום האינסטרומנטלי מתייחסים למראות ואווירה בעיר קטנה בניו מקסיקו ששמה טאוס Taos. באלבומי הריפינגטונס, פרימן לוקח למסעות בעולם (הוא הוציא אלבומים על ארובה שבאיי הודו המערבית, קניה, מונקו) הפעם התמקד בדרום מערב ארה"ב. האלבום
זה אינו האלבום הראשון המוקדש לספר השירים של ברט בכרך והאל דיויד, והוא כנראה גם אינו האחרון, אבל כמי שהתאהב בשירים האלה באמצעות זמרות כדיון וורוויק ודסטי ספרינגפילד, רומר נשמעת לגמרי בליגה שלהן. בלעז יתארו את קולה של רומר כ
החלילן נועם בוכמן אומר, כי החליל הוא הכלי "הכי ישראלי", ובאמת כששומעים 14 עיבודים לשירים ישראלים בנגינתו – משתכנעים כי יש אמת כלשהי בהנחה הזו. לא גיטרה ולא סקסופון וגם לא פסנתר היו יכולים להמחיש את הליריות שבמנגינות הנבחרות. ליריות
גם כשמנגנים את השירים הכי פופולאריים בג'אז, באוריינטציה של Easy Listening Favorites, אני מחפש ערכים מוספים. ניצן עין הבר בקלרינט ובסקסופון ועמוס עבר הדני מנגנים jazz standards מתוך התרפקות על המוכר וחביב, אבל גם מתוך מיומנות גבוהה, הכרת מסורות הג'אז
אומרים על סרג'יו מנדז, שהוא היה יכול להיות פסנתרן ג'אז גדול, אלמלא הקים בזמנו את להקת "ברזיל 65", אבל מנדז בחר בקריירה המתבססת על הפטנט שהמציא – חיבור בין בוסה נובה, ג'אז לטיני ופופ אמריקני בדגש על המלודיה ופחות על האילתור.
אחרי 77 אלבומים, איגלסיאס הצהיר שזה אלבומו המשמעותי יותר. איך? אין לי מושג. הנוסחה ממוחזרת במלואה, ולחובבי המוסיקה הלטינית הקלה זו אפילו בשורה. "מאל אקוסטרומבדו", קטע תשיעי מחניף בשילוב של קצב, פלמנקו וסקסופון. מחניף גם הדואט הספרדי אלחנדרו פרנאנדז ב"דוס
מוצארט מגיע למצרים ויואלדי לאירלנד. באך לברזיל. גימיקים? לא רק. ההיתוכים מתחילים מויואלדי בפרשנות הקלטית של O’stravagandza. ויואלדי ומוסיקה אירית הולך טוב ביחד גם בהמשך בקטע של Dambsaign מוצארט מתהפך בקברו למשמע סלסולה של "מוסיקת ליל זעירה" עם אלמנטים תזמור ערבי
הנעימה שימשה סרט גרמני באותו שם, והייתה ללהיט בגרמניה וביפן עוד בטרם כבשה את ראש המצעד האמריקני ב-1961. ברט קמפרט נולד בהמבורג ב-1923 ונפטר ב-1980, כשהוא בן 56. הוא ייזכר בתולדות המוסיקה כמי ששכר את שרותיהם של הביטלס ללוות את הזמר
ירוסלב יעקובוביץ' מנגן שירי ארץ ישראל בנפש מתגעגעת. צליל הסקסופון משמש לו קול, נותן למנגינות את הכבוד שלהן מבלי להתחכם. לא אלתורי ג'אז. רק ניואנסים קלים שמייפים כמו סולו גיטרה אקוסטית יפהפה ב"מה אברך". לא אלבום של אינטרפרטציות חדשניות, אלא
שירי נחום היימן ללא מילים? יש מצב? הרי יופיים של שיריו הוא בחיבור האולטימטיבי בין המילה ללחן. אז ככה: אני שומע את צלילי הגיטרה של אורי הרפז, ולא תאמינו – השירים של נחצ'ה פורחים כמו פרחים באביב גם ללא המילים.
מה שהוא עושה בקולו, כלומר כשהוא משייט עמו בגבהים בדרך למחוזות הרגש הנחשקים. שם, במרומי ה – high notes, חובר הקול לרגש. זה עדיין לא מספיק: תנו לג'וש גרובן את השירים הכי מוכרים ממחזות הזמר והסרטים, תזמורת של 75 נגנים,
אל תחשדו בסנכרון שפתיים, למרות שאנגלברט הומפרדינק החזיק את המיקרופון לעיתים בגובה המותניים, בשעה שהוא שר. בואו נאמין שגם בגיל שלו, 79 ,זמר עדיין יכול להגיע לגבהים כאלה, שהוא יכול להרחיק את המקרופון מרחק חצי מטר מפיו. אם זה הטווח
המוסיקה של סשה ארגוב אינה יורדת מסדר היום של מוסיקאים. היא מסעירה מוחות יצירתיים. אפשר לומר: היא "ספר השירים" של המוסיקאים הזמרים כמו ספר השירים האמריקני הגדול, שמכיל את השירים הכי "מכוסים" בעיקר ע"י אמני ג'אז. השירים של ארגוב הם
