באדי גאי אומר, שהוא נולד לנגן גיטרה. אחרי ששומעים את נגינתו, יש הרגשה, שהוא התחיל לנגן גיטרה עוד ברחם אימו. כל קלישאה מתקבלת: הסטורית בלוז מהלכת. הבלוזמן של דורו. איש הבלוז של דורות רבים. משפיע, זמר נשמה. מנגן – Electric guitar
מיהו אריק קלפטון של המאה ה-21? לא הכי ברור. הוא מנסה לחבור לשורשים, לבלוז, הוא נמצא עדיין בתקופת Cream, הוא מצדיע לשירים של טרובדור הפולק, ג'יי ג'יי קייל, ועכשיו הוא חוזר ל – Glyn Johns, המפיק שחתום על Slowhand משנת
הבלוז לא נולד בישראל, אבל לפי השיר Good Enough For The Blues, ששר דב המר, סולן ה"ריביל בלוז", בלוז אינו רק פונקציה של מוצא וצבע עור, אלא מציאות חיים. "זריקה לא טובה אחת של הקוביה/ ואני עדיין משלם את המחיר
מצדיעים לבליינד וילי ג'ונסון, אגדת הבלוז גוספל, שהקליט בסך הכל 30 שירים לאורך דרכו המוסיקלית הקצרה בין השנים 1927-1930. גיטריסט סלייד, שנפטר בגיל 48 בשלהי השפל הגדול בארה"ב. על העטיפה הןא נראה בדמות מצוירת, איש הבלוז הבודד, שיושב בכיסא ומנגן
לקראת הופעתו (13 ביולי אמפי קיסריה) אני מקשיב למבחר שהוא האגדה בגדולתה. באדי גאי, כמעט בן 80, מגיע במסגרת סיבוב ההופעות העולמי המלווה את יציאת אלבומו האחרון, "Born To Play Guitar" זוכה פרס הגראמי בקטגוריית "אלבום הבלוז הטוב ביותר בשנת
דני סנדרסון שר את הבלוז של רוברט ג'ונסון בהופעה של אלון אולארצ'יק. ג'ונסון היה אחד מזמרי הבלוז המשפיעים ביותר בתולדות הז'אנר הזה. השיר יצא לראשונה ב-1936 בחברת Vocalion Records, ומאז הטביע חותמו לא רק על עולם הבלוז. מדהים שהשיר לא עלה
מאיפה הוא זכור לי? למה לשבור ראש כשיש גוגל. קיבלתי את עומר נצר שר The River של ברוס ספרינגסטין, האודישן שלו מדה וויס 3. הקול הצרדרד, הבלוז, משהו שנשמע לא גירוד מלאכותי מהמיתרים, אלא מאזורים שמתחת. רק מוש בן ארי
הקהל שמילא את האולם באזור הבורסה ברמת גן ידע גם ידע למה הוא בא, והוא גם קיבל יותר ממה שציפה לו, מה שאומר – ערב גדול שהוא לא ישכח. קרא עוד Hang Em' Up בלוז של מאדי ווטרס Knockin
להעביר את בוקר טי ג'ונס, ממועדון התיאטרון ביפו לתיאטרון יהלום ברמת גן כמוהו כהודאה בכך, שיש אגדות, שעדיין לא הגיעו לכאן, גם אחרי 50 שנות מוסיקה מופלאה. אבל הקהל שמילא את האולם באזור הבורסה ברמת גן ידע גם ידע למה
אני מחפש בלוז עברי בנרות. כלומר – אשכרה בשפת אמנו. לא פשוט לגלות. כבר השם "אייל בן המוריה" אומר, שלא יכול להיות כאן בלוז בשפה אחרת. נכון שצבע הסתיו הישראלי אינם בדיוק אסוציאציה לקצב טרום חורפי המוכר מארצות החורף, אבל
"גוד איבנינג, זהו ויליס קונובר מוושינגטון די.סי, עם מוסיקה מיו.אס. איי, דה וויס אוף אמריקה מציג את הביג באנדס". הבריטון עמוק, פריך, עשיר. הצלילים נשמעים עמומים, קצת מרוחקים, לעיתים מתפוגגים. הג'אז הראשון בחיי בקע מרדיו מנורות "פילקו" בבית הורי. הוא
ליאו באד וולש מנגן מהקרביים, נגינה פשוטה, תחושת אמת. שיקגו בלוז, אולד סקול בלוז, גוספל בלוז, מיסיסיפי בלוז.
רק בבלוז נגנים לא פורשים, גם כאשר הגוף מאותת להם. הייתם מושיטים לליאו באד וולש (83) יד לחצות את הכביש. לפי איך שהאיש בג'ינס זז על הבמה (כפוף, איטי), נראה שהגיע זמנו להתחמם על כיסא נוח במרפסת ביתו. אבל כשוולש
גשו לעבודה. המשימה :להאזין ל-51 שירים של אריק קלפטון, אסופה מהקלטות האולפן ומהופעות חיות בין השנים 1983 ל – 2013. יש גם בונוס: דיסק בלוז עם סטיב ווינווד, בי.בי. קינג וג'יי ג'יי קייל. אז בבקשה: עוד אוסף של קלפטון שמתפרש
יש בלוז בישראל? תחברו את דב המר (שירה, מפוחית) לאנדי ווטס (גיטרות) ותקבלו תשובה. השם : "ריבילס בלוז", מורדי הבלוז? נדוש? אבל השאלה אינה של שם אלא של כימיה. אחרי 14 שירים, אני מוכן לחתום על הצהרה: זה לא רק החומרים
מי אמר שהבלוז של רוברט קריי נשמע לבן מדי? כלומר שזה אינו השיקאגו בלוז הקלאסי סטייל וילי דיקסון, מאדי ווטרס, האולינג וולף, ג'ון לי הוקר. בואו נקבע מיד: לקריי יש בלוז, הו, ועוד איזה בלוז, כן, גם הבלוז השורשי. כמו
ואן מוריסון יהיה בן 70 באוגוסט. 16 הדואטים יבהירו את מהותו כזמר בלוז וג'אז. משלל אלבומיו, נדמה שזה יכנס לרשימת המובחרים. גם אם מדובר בדואטים – זה ללא ספק אלבום של מוריסון. הוא לא רק כתב את השירים. הוא הפיק
יוסף איסלם? קט סטיבנס? מה הוא רוצה להיות היום? הפשרה – יוסוף/ קט סטיבנס. מה ש/ברור אחרי הקשבה לבלוזים שלו – המוסיקה היא יותר קט סטיבנס מאשר יוסוף האיסלמי. יוסוף/סטיבנס שר בפתיחה בלוז ספקנות מפתיע: I was born in the
בילי הולידיי כתבה את המילים אחרי ויכוח עם אמה, סדי, בעניינים כספיים. בילי הלוותה לאמה אלפי דולרים כדי שתפתח מסעדה, אולם כאשר היא (בילי) נקלעה לצרה כספית, סדי סרבה להלוות לה. באוטוביוגרפיה שלה "הליידי שרה בלוז", הולידיי נזכרה שבעיצומו של
הם קראו לו הרוח. הוא ממשיך להתגלגל במורד הרחוב. לבדד ינוע, לא נושא איתו דבר, הכל ממשיך כמו שהיה, אין שנוי אפילו לא במזג האוויר… אריק קלפטון מתגעגע לג'יי ג'יי קייל, סינגר-סונגרייטר, טרובדור הבלוז, הרוקאבילי והקאונטרי, שהלך לעולמו ביולי שעבר.
אבנר שטראוס מציף בבלוז. לא סי.די אחד אלא שניים. יש מי שישאל כבר בשלב זה של הביקורת: למה לי לטבוע בבלוז עברי כפול שניים, אפילו שקוראים לו בשם היענו מסתורי – "בלוז האור הגנוז" (מתוך השיר "מלון ארץ ישראל") .
ג’ון לי הוקר – קרלוס סנטנה עושים את "צ’יל אאוט" על הפתיחה. זה מסתיים ב"סאמרטיים" של "פסל אהבה". באמצע: "דה ת’ריל איז גון" עם ביבי קינג. ג’יי ג’יי קייל שר "אפטר מידנייט", נינה סימון ב"איי פוט א ספל און יו",
סצנת הבלוז של שיקגו חיה וקיימת בזכות זמרות כמו שירלי ג'ונסון (ילידת נורפוק וירג'יניה 1949), שכמו זמרות אפרו אמריקאיות רבות התחילה את דרכה בכנסיה. הכישרון המולד שלה מצמצם המרחק בין בלוז, סול וגוספל. Killer Diller (שיר של וילי דיקסון) הוקלט
בואו להופעת המועדון של אלן טוסנט (75), פסנתרן, מלחין, מוסיקאי מעבד, מפיק מהמובילים של הסצנה המוסיקלית בניו-אורלינס בשישים. סיפק שירים שהפכו להיטים לזמרים אירמה תומאס ולי דורסי. שיתף פעולה בין השאר עם פול מקרטני, אלביס קוסטלו. חותמו על המוסיקה הקלה
מישהו אמר לי: זה האלבום הטוב ביותר ששמעתי מבאדי גאיי. הרמתי גבה: עזוב, בבלוז תמיד מגזימים קצת. לקשישים סולחים. על בי.בי קינג לא יגידו מילה רעה, בטח לא על באדי גאיי. נותנים כבוד. מצד שני האיש בן 77. להגיד משפט
"צ'יל אאוט" (Chill Out) זכה בפרס הגראמי לשנת 1996 בקטגוריית "אלבום הבלוז המסורתי הטוב ביותר". זהו אחד האלבומים המשובחים ביותר של ג'ון לי הוקר. בפתיח מציג הוקר את אחד מאלוהי הגיטרה בכל הזמנים וגם מעריץ ותיק (של הוקר) – קרלוס
ג'וני ווינטר רחוק מלהיות פרפורמר. פעם אחת בלבד לאורך הערב – קם. הוא אינו אומר דברים, פרט להצגת השירים. הוא בא לעבודה, וזה בסדר גמור. אם רוצים אגדה – צריכים לקבל אותו קומפלט קרא עוד
ג'וני ווינטר התחיל עם "ג'וני בי גוד" קאבר לצ'אק ברי. קשיש לבקן (בן 69 בלבד) בכובע בוקרים, מחמם כיסא כמעט לאורך כל הערב. הקול בקע ממיתרים שרופים שמתחצפים לשיר, המיתרים של החשמלית שלו – הם העניין, אלא שבשירים הראשונים הגיטרה לא
תגידו ג'וני ווינטר האגדי. מותר לכם. האיש אגדה. אגדת בלוז בצבע לבן מבהיק. השבוע חזרתי אליו, אחרי שנים ארוכות שלא האזנתי לבלוז שלו. הדיסק נקרא Roots. וינטר מתכוון לזה. עושה כבוד לגיבורי הבלוז שהיו חוט השדרה של סגנונו. להקלטות הגיעו
פול גילברט, לא יפה. מפיק הערב הבטיח לקהל, שאם הוא יעשה "הרבה רעש", אתה חוזר להדרן. הקהל הרעיש, אבל אתה לא חזרת. ככה מודים לקהל שקיבל אותך כל כך יפה? שדחף את ההופעה שלך, כאילו סגד לאלוהי הגיטרה החדשים? אגב,
