ז'אק לוסייה, הפסנתרן הצרפתי שהתפרסם בעיבודים של באך לג'אז, נפטר בגיל 84. הוא נחשב לאחד הפסנתרנים המצליחים ביותר בג'אז. השלישייה שלו מכרה יותר משבעה מיליון תקליטים.
שמעתי אותו בפעם האחרונה בקונצרט בישראל ב-2001 בבית האופרה בת"א. לוסייה ניסה לעשות לא רק מיוהן סבסטיאן מטעם גורמה צרפתי קל לעיכול. הוא הקדיש רק חצי אחד של המופע לבאך. בחצי השני הוא ושלישייתו אילתרו על ויוואלדי, דביסי, סאטי, ראוול. אבל
באך של לוסיה היה תמיד האטרקציה, מוגש ברוטב סווינג, קליל, מלודי, קצבי. כאשר נגן הבס המצויין בנואה דונוייה דה סגונזק והמתופף אנדרה ארפינו עושים עבודה לא פחות מרשימה, גם כסוליסטים. לוסיה אלתר על מלודיה בצורה וירטואוזית. המוסיקה שניגן נשמעה ידידותית לכל מאזין. הקלות הנסבלת, אלא שבקונצרט של 2001 הקלות הזו עלתה מדרגה לרמת נגינה גבוהה של פסנתרן שעשה מאמצים לא לשעמם את עצמו ולהתרענן עד כמה שאפשר. נגינתו רהוטה, צליל עשיר המוגש ללא דרמה ושמאלץ, בתערובת שח פרפקציוניזם והומור. לוסיה נשמע מתוזמן כמעט מושלם עם הטריו, והצליל יצא מעודן, נקי, אקוסטי למהדרין. במיוחד התעלה בגירסתו לוריאציות גולדברג. לא ברור היה מי יוצא נשכר יותר מהערב – הג'אז או הקלאסיקה. מה שבטוח לוסיה לא התיימר ליותר מאשר קומבינציה קלה עד מענגת בחיבור בין שניהם.
שאלתי אותו אז בראיון – המעבר למלחינים אחרים, זה בגלל שיוהן סבסטיאן כבר קצת משעמם אותך?
לוסיה: "לא. לא. לא. זה מפני שהצלחתי לעשות ג'אז גם ממלחינים אחרים. באך הוא עדיין החלק העיקרי של התוכנית, אבל אני מוסיקאי מסוקרן. הכל מעניין אותי"
למה, למעשה, לאלתר על מוסיקה קלאסית? למה לא להשאירה בקווי המתאר שלה?
לוסייה: "האמת היא שהתחלתי לנגן בגיל 10 כמוסיקאי קלאסי, מה שהוביל אותי לקונסרבטוריון נשיונאל דה מוסיק בפריז. מאוד אהבתי את המוסיקה הקלאסית כפי שהיא, ופיתחתי גם טכניקה של פסנתרן, אבל התברר לי, שאני משנה דברים. כבר בגיל 12, התאהבתי בפרלוד קטן בסי במול של באך. ניגנתי אותו כל-כך הרבה פעמים עד שהתחלתי לשנות את הקצב ושיניתי את קו המלודיה. גיליתי למעשה, שאני מאלתר. זה מה שנתן לי בסופו של דבר את הרעיון להוסיף בס כפול ותופים כדי להוציא לפועל את באך בדרכי שלי בתקליט הראשון של 'פליי באך' שיצא ב_1959. אני אוהב להפתיע את עצמי, ובאילתור יש הפתעות. לא הייתי אומר שמשעמם אותי לנגן מוסיקה קלאסית באופן קונבנציונאלי, אבל האילתור הוא חלק ממני. עם זאת, אני לא מוצא בכל מלחין אפשרויות אילתור, סווינג. הבחירה מאוד מוקפדת"
מה כל-כך מאתגר בבולרו של רוול?
לוסייה: "הנושא של הבולרו אינו שמתנה לאורך הקטע, וחשבתי איך לגוון, איך לתת לרוול טאץ' מיוחד. עם תזמורת זה יכול להיות פשוט יותר. עם בס-תופים האתגר יותר דול, והתברר שאפשר לאלתר על המלודיה של הבולרו"
אתה מנגן באך כבר למעלה מחמישים שנה. מה השתנה מאז יותר אתה או הקהל?
לוסיה: "הקהל אינו משתנה. יש לי מעריצים ותיקים שמוכנים לשמוע את אותם אילתורים. אין לי ספק שאני השתניתי בסגנון האילתור, בקצב, בתחושה, בצבע. זה הרבה יותר ג'אז היום"
מה המוטו שלך בנגינה? "להגיע לשלמות. לצערי, לעולם לא אגיע לזה, אבל אני ממשיך לקחת סיכונים ואתגרים"
Jacques Loussier – Toccata And Fugue in D Minor
