אבי אוחיון

לכולנו יש ציפיות מבני הזוג שלנו. אנו מצפים מהם לקבל, לאהוב, להכיל אותנו, ולהתנהג באופן שתואם את הערכים והעמדות שלנו, כאשר מנגד עומדות גם הציפיות של בני הזוג מאיתנו. סט הציפיות ההדדי הזה, יחד עם השאלה שמנקרת בראשינו – האם

למרות ש"הלב כבר בחר לא ליפול" , למרות שכבר "לומדת ללכת", למרות שהיא "רוצה אחרת", למרות שהלב צועק "תתחילי לחלום"  – נסרין קדרי מקוננת על הסתלקותו של האהוב כאילו עדיין לא השלימה, ולמעשה צערה – בלתי הפיך. חוזרים לשיר מ-2017

יובל דיין  מחפשת דרכים איך להגיע ללב המיינסטרים. זה מתחיל מהטקסט השבלוני, מנסה כביכול להביע  מילים כנות על אהבה, מתייפייפת ב"רציתי לנגן לך שיר חדש", ו"אתה האור שלי למרחקים". ו"כל כך הרבה דלתות יש עד הלב שלי". דיין מחפשת מילים

איך לצייר משהו שאתה לא יכול לראות? תנו לדוד ד'אור תרגיל. הוא מסוגל. הוא ישמח. (צפו בקליפ) בינתיים הוא שר אותה. כאן אולי זה קורה מהר יותר, נוגע יותר, מגיע יותר.  במוסיקה אין צורך "לחשוב מדי". דוד ד'אור מחפש את

למה להתבכיין על משבר יחסים בינו ובינה כשאפשר לחגוג אותו? עידן חביב הגיע לכתובת הנכונה: אבי אוחיון את מתן דרור. תזמין עוד להיט, ותקבל ארוז היטב לתחנות המיינסטרים המשוועות לשירים מרימים. אין לה מה לדאוג, כי "בלב שלו" הוא אוהב

עידן חביב הוא הזמר ששר את השיר במקור.  חספוס חם שהופך גם קיטש רומנטי לאמירה משכנעת. זה השיר הזה.  מושר בפשטות כובשת. שטח אהבה סגור לציניקנים. כוחו של להיט בסימטריה המלודית, בכנות הביצועית, ביכולת לשדר רגש אותנטי ללא גלישה לרגשנות

לא רק המילים – גם גם המוסיקה משדרת אופטימיות באשר לאהבה.  שיר שימור תמצית הטוב שבזוגיות ("עדיין אוחזים ידיים")  כולל דאגה מפני אובדנה ואי הסתפקות במה שיש. עידן רייכל אינו חופר. הוא מחבר את פשטות המילים עם פשטות הלחן. נקודת

יאללה, שירו איתם. יש מי שלא יבוא לשיר איתם, להצטרף לשבט אחים מזמרים גם יחד? "אחי" משקף את הקרבה הסמנטית  בין 'אח' ל'חבר'. גם אם הם "הפכים", גם אם קצת שורף – לא נורא. יש כאן גם סיפור קלוש, כשאברהם

שירים הנכתבים לימי זיכרון הם בדרך כלל שירים מוזמנים לזכרם של הנופלים. השכול הוא אישי וגם  קולקטיבי. חלק לא מבוטל מהשירים שנכתבו לזכרו של נופל מסוים נשמעים/ הופכים  נחלת הכלל.  "אתה חוזר" מושר מנקדות מבטו של הנופל השר לאמו. שמעון

על הטקסט הזה חתומים לא פחות מארבעה כותבים כולל דודו אהרון. מה מיוחד? שארבעה עמלו על האינסטנט קיטש הזה. על מה השיר? שלא יהיה מקום לטעויות: מזל טוב: היא האישה שלו! שיהיה גבר ויפזר לה "פרחים בחדר", זה מה שחשוב?

כמו ב"אולי היום" הפנטזיה של משה פרץ מוליכה לעולם שכולו טוב. התגעגע בטירוף ליום שבו ישחררו את העם לחגוג. כשמחדרי המתים בבתי החולים המשיכו להוציא גופות, פרץ פרץ השיר שמח של חופש שחרור והרבה סקס. כתבתי כבר בעבר, ואחזור על הדברים:

האם מנסה לומר דברים לילד הרך. הדברים נאמרים מתוך תחושת חרדה ואי ודאות – איך היא תתמודד עם גדילתו, בהנחה שהחיים אינם גן של ורדים, איך תסביר לו, שלא תוכל לגונן עליו כל חייו, שבסוף גם היא תלך לבלי שוב.

יש מצב שהבנאדם "רב עם השפיות" שלו? שפיות היא מונח משפטי המצביע על היותו של אדם בעל כשירות נפשית מספקת כדי לשאת באחריות פלילית למעשיו. כלומר, שיכולתו של אותו אדם להבדיל בין מציאות לבין דמיון ולהפעיל שיקול דעת סביר היא

שרבטו לעדן מאירי עוד שיר על גבר מתייסר בגין אהבתו המעורערת. מצד אחד "איך בונים מגדל שהתרסק" מצד שני "עוד נשארו מיליון סיבות להישאר". אני לא  מאמין לטקסטים המתבכיינים הסתמיים האלה שמנסים להתביית  על פס קול מלנכולי. עדן מאירי שר 

אלמלא הקומוניקט המצורף, הייתי מוטרד משגיאת העברית "מתגעגעת אותך".  עידן רייכל מסביר, כי בתו סלומה היא מי שהמציאה את המשפט ("אבא … אני מתגעגעת אותך"). הנקודה היא שהמאזינים הלא מודעים אינם מקבלים דפי מידע. השת"פ עם אבי אוחיון ומתן דרור

החיים סבבה. אהבה על שתי כוסות יין, אווירה חורפית, גיטרה בסלון. שניהם בקצב אחד (רוקדים, אותו תדר?) . מי אמר ששנת הקורונה היתה קשה? כותבי השיר קבעו כי "כל העיר הלכה לישון", יענו כי רק האוהבים נשארו ערים וכי  הלילה

בוכה או לא בוכה? לפי הטון – מתייפחת מבפנים. מה קרה? מה הבעיה? מדוע לילותיה שבורים? התשובה: "אתה רוצה תמיד הכל ישר". אין מקום לפירושים מורכבים. מה שאצלו פשוט, אצלה מורכב. כלומר: מבחינתה הישירות שלו בעייתית. קודם שיחזיק אותה בשתי

דודי בר דוד שר אפוקליפסה עכשיו. במישור האישי – לא נשאר עם מי לצאת לשתות, דמעות שלא הולכות לישון.  בלאומי – "המדינה בוכה" ו"מי מכר הכל ומי שילם ביוקר", בתחושה הכללית – השפיות נעלמת. במונחים של חזון אימים – גשם

לאה שבת מבקשת אות מהבורא כדי להבין את מהותה. מי אני, מה אני, לאן אני הולכת. אלה שאלות שהכל שואלים – מאמינים, חילונים, אפיקורסים, פילוסופים. זהו  בסיס הקיום. בלי הבנת תכלית הקיום שלנו כאן, בלי שנבין את הסיבה להיותנו מי

גיא זו-ארץ מצטרף לזמרים החרדים הבוכים בלילה.  זמר במציאות המקומית – גם אם אהבתו בפועל מלבלבת – כנראה זקוק לאיזה מלנכולי כזה, לשיר את חרדתו -דאגתו על רקע שיבושים ביחסים. השיקולים לא תמיד אומנותיים טהורים. הפניה ליוצרים בעלי קבלות לצורך

שני גברים מקוננים את עזיבתה. מה קרה, מה פתאום עוזבת? תשובות? – שתי עיניה לא אומרות דבר. אולי ינסו לשכנע ב – ומה יהיה עכשיו, מי יקשיב לנשימות שלה, מי יצחק מהשטויות שלה,  ולמרימי הגבה – "מי ילמד מהשקרים שלך".

שתגיד לו – מה עובר עליו. היא ככל הנראה יודעת טוב ממנו. יש כל כל כך הרבה תשובות – אז מה השאלה. לא שיניתי מילה. מילא השאלה, אבל מה הן התשובות? בטוח שלרביב כנר אין אותן, אבל לפחות מבחינת פתיחת

שבט שבת התגייס לפרויקט "שלומי שבת וחברים". זה קרה עוד בטרם שלומי שבת התאשפז. עכשיו ה"בוא הביתה" מתבקש. מקבל עוצמה. כל המילים שמצטרפות לשיר רגש. הגעגועים, הזכרונות, הציפיה, האהבה. ההבטחה. המוסיקה – עונג שבת. המנון המשפחה הרוגש. המנגינה – לא

נער בן 13 שר שירי אהבה למבוגרים, בלשון נקבה. זוהר זכרוב כבר עולה על פס היצור של הזמר הים תיכוני. רשיון העבודה ניתן לו מתוקף זכייתו בריאליטי "בית ספר למוסיקה" . הלגטימציה מתחזקת כשהמנטור הראל סקעת מצטרף לדואט. חילקו תפקידים

בשירי אהבה מותר הכל, גם לומר הפכנו להיות שלמים. "שלם" זה משהו מוחלט, מוגמר, ללא פגמים לתיקון. צמד כותבי המילים התרגשו להיות רומנטיים ללא תקנה והלכו על סופרלטיב. התסריט גולש לרגשנות מתקתקה: "את מכינה את השבת ומתפללת/ אני יכול להסתכל

"אתה מתרחק", שרים שלומי שבת ועדן אלנה לאברה מגיסטו במלאת 6 שנים להחזקתו בידי החמאס. תחושת אבל ורוח של תקווה קיימים בלחן המינורי הנגיש. כשזקוקים לקול חם ששר "מן הלב" – פונים לשלומי. אם הקול הזה לא יגיע ליעדו עכשיו,

איך לפרשן את השיר? אידיאלזציה של יחסים. לחייך כל החיים, בית, גינה לילדים. אושר. יש מצב? יובל דיין באמצעות אבי אוחיון נמצאת בספירה הזו. אידיאליזציה של יחסים עשויה לשמש כהגנה הנובעת מהתרוממות רוח או מפנטזיה: "אני יודעת שיש מלאכים בעולם",

זמן קורונה מייצר גם שירים כאלה. מפסיקים להתמרר ולהתבכיין, וחוזרים לשבט אחים יחד סביב המדורה. יאללה פחמים כולם נדלקים ומשרבבים-משרבטים ביחד הבזק פילוסופי "הו כמה זמן יש בנצח", שמצטרף לאווירת הסבבה. גם כשאין מה לאכול יש מצב לכיף ביחד בלילה

יש עולם סגור שסוגר, יש אהובה שמתרחקת, והזמר פונה לאלוהים לשאול – "האם זו מלחמה?" אייל גולן רוצה שתי ציפורים: העולם שנסגר בעקבות הנגיף והאהבה שמתפוגגת. מתחבר? לי זה ממש לא התחבר. מילא המילים, אבל המוסיקה והקליפ מסמסו עוד יותר