אהוד בנאי

"השביל הזה מתחיל מכאן/ לא סלול לא תמיד מסומן" (מ"יוצא לאור") אהוד בנאי ממשיך לצעוד בשביל לא מסומן, אבל כמה נפלא, וכמה אני אוהב לטייל בו מדי פעם ולהקשיב לשיריו,  ללכת בעקבות זמר טרובדור שרוצה להעביר סיפורים אותנטיים, לערבב אקוסטי

יש סיפור מאחורי הקלעים של השיר. לא בטוח שהמאזין הלא מיודע יבין את השתלשלות העניינים (*) או מה שמוביל מבית הכנסת ברחוב שד"ל בתל אביב לחיפוש אחר הדבר האמיתי. מה שתופס מיידית זה החיבור של אהוד בנאי לדאב-רגאיי, מקצב מתיידד

הסיום "סוף ימיי" (יהונתן גפן-דדון) משאיר אותך במצברוח קודר. אמיר דדון שר אותו בטון עגמומי שעובר לאורך האלבום: "אני לא התחלה של שום דבר/ אני רק חוליה אחת בשרשרת/ כמו כולם כאן רוצה להשאיר חותם/ רוצה שיזכרו אותי/ שהייתי כאן/ בסוף

איש הצל הוא בבואה שקיימת בכל אחד מאיתנו, מעין הדמות השנייה השלטת בחייו. אהוד בנאי ממתבסס על אמרותיו של רבנו בחיי מלפני 800 שנה: "לכל הנבראים בעולם יש צל, בין שיהיה אדם בהמה עץ אבן או עשב השדה, שלא יהיה

אהוד בנאי אמר לפני המופע במשכן לאומנויות הבמה: "בקשר המתהווה עם התזמורת אני מרגיש שאני נכנס לתוך הרפתקה מוסיקלית מרתקת, ושזה בדיוק הזמן הנכון לזה". תום כהן, מנצח תזמורת ירושלים מזרח מערב, חגג אהוד בנאי לאורך כל המופע בהתלהבות, בתנועה

מוסיקה ים-תיכונית ישראלית מקורית? לא חייבים לחפש בנרות. לא חייבים להגדיר. כולם יודעים שאהוד בנאי הוא אולי היוצר הים-תיכוני האותנטי והאולטימטיבי ברוק המקומי. מהו שיר אהבה נוגע, מחלחל? תקשיבו.  התבלין היווני הזה. שמח שמהול בעצב. הקשיים ("ולפעמים אנחנו כל כך

הזמר או הזמרת הטובים ביותר? איך קובעים? מה הקריטריונים? איכות, פופולריות? האם זה רק קול או גם יצירתיות או הצירוף של שניהם. במשאל שערך N12 בין "מומחים מוזיקליים" והקהל לבחירת "הקול של ישראל" בשנת ה-75 למדינה אריק איינשטיין – במקום

כך שר אהוד בנאי שר למאיר אריאל, מספר לו מה קרה מאז שעזב אותנו לפני 22 שנה. העולם משתנה, הטכנולוגיה שמאפילה על המילים שלו (של מאיר), והכל חי ברשת, הכל מתפוצץ. השיר שיצא ב-2004 הוא כמעט נבואה שממשיכה להגשים עצמה –

זוהי גרסת ראפ עדכנית של יפתח דקל ויונתן קונדה לשירו של אהוד בנאי. שפכו כל מה שיש להם לומר על מהות הקיום של העם היושב בציון. אהוד בנאי כתב ל"אהוד בנאי והפליטים" שיר על עם כעדר ללא מנהיג סביב עגל

לקראת קבלת פרס ישראל, ממשיך אביהו מדינה לדבר על אפליה תרבותית של המוסיקה שהוא יצר ויוצר. בראיון לערוץ 13, הוא תמה מדוע הוא ממשיך להיות מסווג כ"מוסיקה מזרחית" ולא ישראלית? אם המוסיקה שלי היא "מזרחית" – זה אומר שה"מערבית" היא

עוד לפני שלחצתי להאזין, חלפה השאלה – האם זה קאבר למוסיקה של מוסטקי כמו גם לגרסה המוכרת של חוה אלברשטיין? עברה עוד שאלה – מי זו הילה? מה סיבת  הסתרת שם משפחתה? הא בהא תליא? להעצים הילת מסתורין סביב הגרסה

הנה ארוע מוזיקלי מסקרן ומבטיח: אהוד בנאי יחבור לתזמורת ירושלים מזרח מערב  בניצוחו של תום כהן בעיבודים חדשים למיטב  להיטיו. זה יקרה ב-15.12 בבית האופרה בתל-אביב. כמו בערב של התזמורת עם חוה אלברשטיין, מדובר בהתנסות ייחודית של עיבודים לשירים מוכרים

אולי זה נשמע נאיבי, אבל מוטב נאיבי מאשר ייאוש טוטאל. מי יכול לשנות מציאות הנכפית עלינו ע"י פוליטיקאים? שנחכה לקלפי? הצחקתם. תראו מה קורה פה. שלטון חובר להון, ושניהם חוגגים עלינו, אזרחי הדמוקרטיה. צדק, שוויון, הומניות? – הצחקתם גם הפעם.

אהוד בנאי סיים את הערב בשיר שקט – "איש כל בו", שהגיע אחרי הילולת "ג'מלי פורוש". הקהל, שנהר לקדמת הבמה לחגוג, קפא בהפתעה על מקומו. בנאי כמו אמר להם: אני לא משבית שמחות, אבל בואו נגמור אחרת. במקום לפזז –

אלבום חדש של אהוד בנאי הוא המשך מסע שעובר דרך תחנות פוליטיות, חברתיות, מסורתיות, גם אישיות. אצל אהוד בנאי אני סקרן לדעת מה הסיפורים החדשים שקרמו עור וגידים לשירים – כי הוא בעיני אחד האמנים היותר אמינים ומהימנים בתרבות המקומית.

רוני פיטרסון לא היה מקבל בחיים ערב כזה בהיכל התרבות. אני מתכוון ל"בחיים" תרתי משמע. פיטרסון היה סטאר רוק של סיגריה תקועה בגיטרה ובלוז. הרבה בלוז. ב"תפסתי ראש" לפני סיום ערב המחווה לזכרו, ששר שלום חנוך, שמעתי לפתע את קולו

נעלה עם אהוד בנאי לכביש הראשי. בשירים רבים שלו יוצאים איתו לדרך. את הרגש הוא מצליח להביע אותנטי יותר במסלולי  הנסיעה האלה, radio friendly. השיר עוסק ביחסים בין ילדים והורים. הקשר שזועק לתמיכה, לאהבה הוא תלוי דאגה תמידית. הוא שר

"ג'מלי פורוש" הוא שמה של הנסיכה פרסית באגדה פרסית עתיקה.  באלבום "תחת שיח היסמין", של אהוד ואביו, יעקב בנאי ז"ל, מספר יעקב את הסיפור על הנסיכה היפהפיה ג`מלי פורוש ועל חוטב העצים העני ג`ונגיר, שנפגשו ביער והתאהבו ממבט ראשון, אך

איך הבת קראה את אביה, הרגישה אותו, הבינה אותו. אני מתבסס על מידע חוץ שירי. מרים בנאי כתבה את אהוד בנאי, שהלחין ושר וידוי ממילותיה. קלטה אותו ברגישות מופלאה. אהוד שר בטון שמבקש לא רק מחילה אלא חמלה כאילם עומד על סף דלתה של

מהי אהבה? רן אלמליח אינו מאמין באהבה. הוא מאמין במושא האהבה, במי שגורמת לירח להתבייש. המגע הפיסי אתה חזק מכל מושג ערטילאי. צחוקה יכול להמיס קרח. יורם חזן שר  את האמונה בתשוקה, כמו היא בגופו וגם בנפשו. כשאהוד בנאי הצטרף לשיר את

הם פתחו בשיר פרומו לעשן המתוק, באינגליש  Legalize, "תעשו את זה חוקי נעשן את זה חופשי". שיר המנון לגראס לבנים ולבנות. לפי החגיגה במועדון, לא חייבים לקחת ללב לריאות. קל קליל, אוויר טוב. תשירו איתם, בנים כבנות. הדג נחש דורשים

באלבומו השלישי "שלישי" (1992) שר אהוד בנאי "דוד ושאול", ניסיון לתאר מערכת היחסים בין שתי הדמויות המקראיות האלה. המוטו: אהבתו של שאול והזדקקותו לדוד קשורה בנגינתו של דוד.  היא מרגיעה את שאול, אבל בעת ובעונה אחת – נוכחותו משגעת אותו.

הופתעתי: את המילים לא כתב אהוד בנאי, אלא משה (מושקו) קורן. מה ההפתעה? –הסיפור הוא לחלוטין סיפור של אהוד בנאי שחוזר לנקודת ההתחלה בצריף ואדי שמקשר בין ראש פינה לצפת, שם התגורר כאשר חזר מלונדון, עיר בה ניגן כנגן רחוב.

למי מיועדים צלילי השלווה האקוסטיים האלה? נכון שאין כאן מילים (פרט לשיר הפותח – "השטח" ושיר הסיום "מה יישאר"), אבל הצלילים האינסטרומנטליים הם חיבור אינטגרלי לנקודת ההתחלה שלו בואדי הגלילי שבו התגורר בשנות השבעים, ליצירה שלו כחלק בלתי נפרד מנגינת הגיטרה.