ה"ז'אנר" מוצף שירי אבא-אמא. זמרים וזמרות מתרפקים על ההורים. הקלישאה: הם תמיד מלאי התפעלות ושבחים אבל גם עצובים, מתנצלים עד מתבכיינים. אם אפשר לתבל בשפת הבית כדי להראות "שורשים" – מוסיפים את התבלין. אתי ביטון המצוינת שרה על אמא דואגת,
אופיר כהן העתיק פסוקי תהילים בלי לתת קרדיט לספר הזה. מצאתי כאן ציטוטים לפחות מארבעה פרקי תהילים. ערבב גם מילים גם מן התפילה (ברכת "שים שלום") ויצר מישמש של פסוקים, שליאור נרקיס אימץ לחיקו. אחרי הכל, לתהילים ולתפילה אין צורך
ושוב הגבר בשיר הים-תיכוני בוכה בלילה: מתנצל בפניך. בגדתי, אשמתי, איך עשיתי לך את זה, עכשיו אוי-אוי-אוי נשארתי לבד. עצוב לי, סלחי לי… כותב הטקסט לא משעמם את עצמו? אופיר כהן ממחזר את הנרטיב: הגבר בשיר ה"מזרחי", מחורמן, בוגד, מסטול,
הייתם בחתונה מקומית לאחרונה? אוכל – צרבת. רמת רעש – דרושים אטמים. מוסיקה – כפיים שיורדת לרגליים, מילים פשוטות: אין חתונה בלי מזרחית ים-תיכונית מאגפיה השונים. "נסיכת הלבבות" (גם השם נשמע פלסטיק) תיכנס בין כספת הצ'קים לסלט מיונז מאתמול. בשירים האלה יש
מרגול וזהבה מגיעות על תקן בת דואבת ואמא מנחמת. "אל תבכי בגללו, שימשיך בשלו /תעלי על דרך המלך / אל תתני לדמעות שוב לפרוץ בלילות / ותני לחייך קצת ער" הן העצות שמרגול נותנת לזהבה המקוננת. שיר פשטני, עובד על
