ביקורת אלבומים ישראלים

"יש בשקט יתרון, גם אם אין לי הסבר זה מתאים לי יותר, וזה מרגיש לי נכון" המילים מתוך "השיר האחרון" הנכלל בכפול שהוקלט לייב. בלוז קברטי. הדיסק (2004) מתמצת את השורה הזו. בגרסת האנפלאגד האקוסטית (שלום חנוך – גיטרה אקוסטית, משה

כמה הורידו את האלבום הזה? אין בו להיטי ענק כמו "השמלה ממדריד", אבל זה אלבום שאתה מאזין פעם שניה כדי לגלות את המיוחד שבו, בין אם בשירים שכתב יהלי סובול ובין אם שחר אבן צור. זה אלבום למיטיבי לכת ברוק

יש לה שירים שמצמררים משמיעה ראשונה. אני מקשיב לשיר האחרון בדיסק, "מי מכסה את הכוכבים" למילים של איתן נחמיאס גלס. מנגינה מהסוג שתיכנס לקלאסיקה, ולאה שרה אותו כמו שאף אחד לא יכול. רגש אמיתי, בלי טיפת מניירה, בלי להתחנחן. זוהי

סתם לדבר על החיים, סתם לשקר… ומן הסתם לכתוב שירים. זה ההבדל בין הלא ברור והלא מוגדר לקרוב לודאי. "סתם להיות או לא להיות זה סתם שטויות" טון נוגה מקונן על מצב האי-ודאות בחיינו. אחרי הכל העולם הזה פרוזדור בפני

לך תדע מאיפה להתחיל,  שואל אריאל הורוביץ. ב"כשבאנו הביתה" – גרסתו לאנו באנו ארצה בגוף ראשון רבים, מנסה לספר את סיפורי העולים והישוב – מהלוחמים על גבעות לטרון ועד אלה שתלו תמונות של רבנים על קיר הפחון. המוסיקה – פשטות שוות

אדם בחר לסיים בשיר ציני על מותו. האנשים שיבואו עם "חיבוק פולני", הרכילות "שתשטוף את הבור הטרי". הוא עצמו יזמין אותם לפיקניק קטן "בירקון המצויר". יואב גינאי כתב את התסריט הסרקסטי.  במנגינה, בקצב הואלס, בנגינת הפסנתר של יהונתן פרלמן שהלחין, יצא

"התבהרות חלקית" (רחל שפירא, שלום חנוך)  הוא סוג של אור בקצה המנהרה. אם "צמח בר" היה תקליט ריאקציה על מלחמת יום הכיפורים, "התבהרות חלקית" הוא ניסיון לשקם דברים בקונטקס של – בכול זאת ישנה התבהרות חלקית. "סינדרלה מקומית" הפותח (רחל שפירא, מיקי

אחרי  האזנה ל-12 שירים יש תחושה של עירוב שמיים וארץ. מצד אחד: הרבה מעוף, ניסיון לגעת בספירות עליונות מ"עודני חולם" "עפיפונים", דרך "שירת הזמיר"  ועד "אל תפחד לעוף", שירה של התרגשות והתרוממות רוח. המוסיקה לעיתים פופ אלקטרוני ריחופי כייפי בעיבוד

יש  כמה שירים באלבום החדש של אורן ברזילי, שאני לוקח בכיף לאוטוסטרדה באוריינטציה של מוסיקת Radio Friendly. קחו את מס. 8 "לעולם". יגרום לי לתופף על ההגה. משהו קרה בעולם. הטכנולוגיה לוקחת אותנו יותר לשירים ומרחיקה מאלבומים. אני חושב: אם

זהו עידן רייכל של תמהיל צפוי – שירים מלודיים בעברית מעורבבים בצבעים אתניים.  הפשטות המלודית קיימת בשיר כ"את לא נשארת לבד"  – זו  הרכות המלו-מלנכולית, פופ שכמו כותב את עצמו, נמס במתיקותו. זהו עידן רייכל שכבר לא מחפשים חריגים סגנוניים אצלו, ממשיך לזרום

דויד ברוזה אינו הסינגר סונגרייטר השלם, זה שכותב מילים ולחן. הוא עדיין נזקק למי שישלים אותו מאגף המילים והסיפורים.  צרויה להב שכתבה את כל המילים באלבום, הצליחה בחלק מן השירים באלבום להשלים אותו ולאפשר לו להישמע – כאילו הוא הסינגר

משהו אחר הולך לקרות הלילה, אחרי שהוא התעורר ליד מישהו. אור מסנוור שהודף אותו להיאחז בקיר. "מתוך החשיכה מצאת פתח יציאה".  השיר מונע בלחן ובקצב של  גיא מנטש ובעיבוד והפקה מוסיקלית של גיא ויהל. הוא מסתיים בדימוי של התאבדות נפשית –

אז מי אתה מיקי גבריאלוב? ישראלי, תורכי, יווני? לא בטוח שיש לו תשובה. קחו את "אבא סיפור", "אני ואתה", "אמא אדמה", "היא יושבה לחלון", "עוף גוזל", "הכניסיני",  "ערב מול גלעד". תסכימו איתי שזה עולם מוסיקלי בפני עצמו, שמן הסתם נוח להגדירו

מסע על פני שירי שלום חנוך הוא מבחינתי האישית – מסע אישי בזמן מהול כבר בקורטוב נוסטלגיה שמתחיל  ב"למה לי לקחת ללב" עם אריק איינשטיין, 1970.  "יש לי הרבה דימיון לאהוב מראש" ו"יש לי דמיון שעוזר לפעמים לשכוח". שיר כאב עם נחמה קטנה.  שלום את אריק כתבו פשוט ונכון.  וזה

זה אחד מתקליטי  האי הבודד שלי. גידי גוב שר אירווינג ברלין, גרשווין, לנון ומקרתני, סנדרסון, אולארצ’יק רכטר וגפן. אל תחפשו קו. אלה האהבות שלו. גידי גוב. גם שלי.  זמר ג’אז? אין לי בעיה עם ההגדרה הזו. הקול הצרדרד והחם, הטאץ’

האב הבן ורוח הדודאים ממשיכים לנשוב בגבם של ישראל גוריון ואסף אמדורסקי. סדרה בהמשכים. אני יושב ממש בעת הקלדת  שורות אלו מול מארז מפואר של הדודאים הישנים, ובא  לי לחזור אליו. עם כל התחיה המחודשת של השירים – עדיין קיימים הדודאים

אם מחלקים את המוסיקה לשירי קיץ ולשירי חורף, האלבום של עידן רפאל חביב אינו יוצא בעונה הנכונה.  הוא מתחיל במשפט – "השגרה רובצת עלי כמו עופרת" בשיר המתאר את קולות  הנושמים במרתפים. הם רוצים לאהוב, אבל לומדים להרפות. השיר רווי דימויים על

דורין דנאי שרה שרה עדין, מהורהר, מלנכולי לייט אבל היא יכולה גם אחרת. מה שמסתמן אצל  דנאי  הוא חיבור אותנטי בין היוצרת והזמרת. נועדו זו לזו. שישה שירים, כלומר EP, שנפתח איטי, מצב עדין, אווירה עשנה. שיר על הפער בין "המראה

האלבום נקרא בפשטות "גרייניק". ניסיון להכיל את אבי גרייניק במעין מסע אל עצמו – מילדות ועד בגרות. בדרך עוברים חוויות מגוונות של ילד-נער-בוגר מפרספקטיווה עכשווית –  המורה שהוציאה לו רוח מהמפרשים, אמא של חבר שחירמנה אותו. יחסים שבינו ובינה. הסיפורים אגב, מוכרים לכל

"ודע לך שהזמן והאויבים, הרוח והמים/ לא ימחקו אותך/ אתה תמשך, עשוי מאותיות/ זה לא מעט/ משהו, בכל זאת, ישאר ממך". (חיים גורי) לא רק המילים. עכשיו אלה גם הצלילים שחברו למילים בספר-דיסק מפואר. גם הם  (הצלילים) ימשיכו את חיים

המלאכים שהולכים איתו שנים, הסוסים שדוהרים ונופלים לתהום, והוא מחפש לעצמו כיוון. שיר פתיחה: "משהו משתנה ביקום".  הטקסט מיוחד. צליל הפולק המלודיים הטון הרך המתכוון, מוליכים  למקום שצוק בן עיון מתכוון, כשהוא מדבר עליו, כשהוא מחפש יעד ביקום. מוסיקה מכוונת

לפאר טסי יש טנור נדיר, שהוא עושה בו שימוש לאורך, לרוחב, לגובה – פחות לעומק. 16 השירים באלבום (12 יספיקו) מגלים מעט מאוד חדש על טסי מהבחינה הזו (עומק). הוא שבוי במתכונים של טקסטים, לחנים, עיבודים ועריכה שממחזרים את מה

המפגש בין היוצר עובדיה חממה והזמר יהורם גאון נשען על צירוף של תום אופורי, שלמות ללא גבול, אמונה טוטאלית בטוב והזדהות עם טקסטים מבוססי מסורת ואמונה יהודית באשר היא, גם כשהיא נוגעת באידיאל של ארץ ישראל. בשיר "ארץ חיל" שר

על השאלה מהו פופ מזרחי טוב, נתנו קובי אוז והטיפקסים תשובות באלבום הזה, מכל בחינה אפשרית, טקסט, מנגינה והפקה  הדיסק שיצא לפני 20 שנה מענג, חכם בפשטותו, ואם להתחיל מסופו, השיר "סתם" הוא אחד השנסונים השנונים שנכתבו על "מדינת הסתם",

קחו את החוברת המהודרת שאתי אנקרי צירפה לאלבום. תוספת חיונית לא רק להבנת האלבום, אלא גם חלק בלתי נפרד מחוויית ההאזנה לו. היא שזורה מילים בשפת המקור התוניסאית, הסברים, ציטוטים, איורים וכתיב (פונט) בעל אופי יהודי עתיק, מעוטר בסגנון מסורתי.

אחד החסמים של הראפ הוא בדרך כלל במוסיקה מוגבלת, ליתר דיוק – במחסור בצלילים, שיעניקו לשטף המלל המונוטוני רבגוניות מוסיקלית. איתי זבולון הבין שלראפ נטו אין סיכוי להגיע רחוק. "טונהפארק" הוא אלבום של מתיחת גבולות חיונית, שהופכת  אותו לאחד האלבומים

קול גבוה בתולי ששר בפיסוק מוזר על "רגש שנעלם כמו אוויר", על "שדים בארון שאינם רוצים להיעלם", על "יופי שנחבא כדי להיגלות מחדש". לעיתים, בהאזנה לאלבום השלישי של פלורה (לירון משולם) התחושה היא שהיא מתבססת יותר אל אווירה הזויה מאשר

יוני רכטר נכון לעכשיו? – "עכשיו אני מבין דברים שלא הבנתי/ עכשיו אני יכול לראות אותם ברור/ עכשיו אני יודע מה שלא ידעתי/ עכשיו נפתח מה שהיה עד כה סגור" – מילים של דן מינסטר, מכותבי השירים האהובים על יוני