ביקורת סינגלים

נגמר לי מהר מדי השיר היפה הזה. אבל דווקא המבע התמציתי מכיל את ההרגשה של אמיר דדון, בדיוק רב, כמעט מעין קפסולה תחושתית. הפרידה ונחמת פורתא כואבת, שאולי הכל יתחדש – בגלגול אחר. עכשיו – זה כבר לא. אובדן התמימות

מה שנכון נכון. מי יתווכח עם הטקסט הזה? מה יום מיומיים? לכל אדם יש חלום, חזון, רעיון. תפילה להתגשמות. מה חידש? סה לה ווי. מצד שני, מי אמר שכל שיר צריך לחדש?  אלה ממש החיים – מורכבים מרעיוןמחלום, מחזון שממתינים

לתומי חשבתי שחלה טעות, ושכחו בטקסט עוד שניים שלושה בתים. אבל לא. אלה שני הבתים שאמורים לתאר את "סיפור חייו". רביב רם בן מנחם מתחיל ב"עננים התכסו להם בינתיים (כלומר העננים שמו על עצמם כיסוי?) בראותם איך רגליי כשלו מדרך"

רואה לו בעיניים מבט שמפיל אותה בפח. מה קרה? כל שהמאזין יודע שהיתה "סערה". מה מאחורי הברקים והרעמים? פתרונים למור או לכותב השיר עדן חסון.  לפי דף המידע שנשלח חסון שידך את מור, התגלית שלו, למשרד "שרית הפקות". מור העלתה סרטונים לרשת

 הטון של ישי רביבו כל כך רחום וחנון, שלא ניתן לערער על הטקסט המקראי הזה. ל"אשרי המאמין" יש משמעות של – מאושר הוא מי שייתן אמון בדבר, ומצד אחר, במבט מהצד –  קשה להאמין. אישית, ולא רק משום חילוניותי – אינני מתחבר

אמיר דדון הפך טקסט קטן ופשטני לדרמת חיים. זה נכון: כמעט כל מבוגר נושא בתוכו איזשהו  ילד פנימי, בעל מחשבות, דעות ורצונות משלו, המנותק מהדמות הבוגרת שבתוכו – אליו הוא מתחבר. אותו ילד פנימי מייצר לעיתים תיסכול, כעס, בריחה, פחד מול מסכה החברתית שהלביש

רדיו נכון לעכשיו הוא בדרך כלל מכונית וכביש. הלהיטים צוברים תנופה תוך כדי תנועה. אחר כך הם מגיעים למועדונים. השאלה מה אתם מעדיפים בפקק הגדול. תעשיית המוסיקה ממשיכה לעבוד. זה הולך בסטרימינג, ביוטיוב. מפיקים מקצוענים, מגלומנים, משתלטים על הסצינה, מזרימים

איך הופכים את הבאנאליה לשיר אמצע-דרך מלהיב. המזרח, יעד הבריחה של אנשים צעירים, שמחליפים את ספת הפסיכיאטר בטיולים זרוקים, יצר את הנרטיב המחורז הזה, שהלהיב את לורן פלד לעלות על האוטוסטראדה של המוסיקה, ללחוץ על הדוושה. אין בעיה להצטרף למסלול

איתי לוי נעזר בשרותיו של עוד צמד כותבים (תמר יהלומי ויונתן קלימי) שמייצר שירי שברון לב לפי הזמנה לז'אנר הפופ הים תיכוני. סאגת גברים בוכים בלילה על נטישת האהובה לא תסתיים לעולם. גם הנ"ל עולים על הגל. צריך רק קול

המילים, הקליפ, גגות ניו-יורק. משהו דרמטי קורה כאן. יש תחושה שהמוסיקה חזקה מהמילים. מהנרטיב, ובצדק, אם לרדת לכוונת המשוררים. "נגן פריד", מפציר דודו טסה. מיהו "פריד"? פריד אל עטרש? איך זה מתקשר עם סימני השאלה בסיפור של מי שרוצה לכתוב

השבוע נזכרתי בשיר המקפיץ, אחרי ששמעתי קאבר מוצלח בשוק היווני בשוק הפשפשים. הצלילים עברו 200 מטר עד שהגיעו לחלוני. ירדתי ביררתי זהות: רועי דרור (הזמר) ולידן סוזי (הגיטריסט). ביקשתי ביצוע חוזר וקיבלתי. אל תנסו לעשות גוגל. הם לא שם. עד שיגיעו,  נבלה עם

ה"מפעל" הוא מראית העין של האידיאל המשפחתי. עדי שחם מתריסה בפני הנשים המאושרות שמצאו סוף סוף את הבעל של חייהן ועובדות ב"מפעל" החדש שהקימו: ראו, הוזהרתן: יש מכשפות האורבות לגברים שלכן בלילות. הן משחרות לטרף קל. המפעל שלכן בסכנה. הן

את תפקיד צחוק הגורל השאיר דודי לוי לציפורי הגן, בלית ברירה. האירוניה מגולמת בבית האחרון במשפט שקוטע את זרימת השיר בפראזת דיבור. דודי לוי שר – על צדק. איך כתב מאיר אריאל בשירו "צדק צדק תרדוף"? "השלום והצדק מתחבאים באפלולית

אחרי "שיר לאמא" מגיע שיר לאישה. אלון עדר מתרפק על האישה שלו, מספר עליה, על שניהם – בין פחד לחלום.  הטקסט? אלמלא המוסיקה אפשר היה לעבור הלאה. מילים של שגרה. פזמון פשוט. אבל אצל אלון עדר לא מנתקים מילים ממוסיקה:

השימוש ב"את" יכול להיות בעל פונקציה כפולה:  לספר על עצמך או על מי שהכותבת מתארת תחושותיה. שירה קיזלשטיין אכן מאשרת במידע המצורף – ״את״ נכתב עליי ועל החברה הכי טובה שלי. אנחנו דומות כשזה מגיע לנפש שלנו ולהתמודדויות שלנו בחיים. הרגשתי שרציתי לכתוב

אז מה מקומו של הצ'לו בשיר? מה מהות החלום? האם שירה קיזלשטיין שרה על חלום של נגן צ'לו שהתפוגג? לפי השיר היא כבר נמצאת אצל אחר. בגדול – לא משתתף בצער מי ששרה את הסיפור בשני קולות, מנסה לייצר "דממה"

איך הופכים זרם תודעה לשיר קליל ומורכב גם יחד. גיל בר הדס, אירגן  את מחשבותיו על היחסים בינו ובינה בצורה לא ליניארית. מזווית המתבונן שלו – פונה אליה בשאלות של האוהב הקנאי, המודע לרומן שהיא מנהלת עם חבר. יכולנו לקבל

קשקשו משהו לדניאל יפה. הבעיה של זמרות טובות כמוה, שהיא הופכת חומר ביד היוצר ללא בקרה אישית, לוקחת על עצמה טקסט אקראי מלא קלישאות נבובות על נושא אהבה. היא פונה לאהוב  במילים "תן לשמיים לכתוב עוד סיפור אהבה". אם זה