דם יזע ודמעות , הלהיטים הגדולים (סוני, 1999)

“מה שעולה … חייב לרדת” אומר השיר “ספינינג וויל”, מהלהיטים הגדולים באוסף של ההרכב שהיה בבחינת אחד המאסטים שלי בסוף השישים תחילת השבעים. ואמנם, זה מה שקרה לסגנון שההרכב “דם, יזע ודמעות”  ייצר אז – פיוז’ן של ג’אז ורוק. הוא עלה בגדול לפסגה, וירד ממנה למדרון התלול. אבל כשאני שומע היום […]
קרא כתבה >>

1975, אלבום השנה (A Brief Inquiry Into Online Relationships, דצמבר 2018)

ארבעת החברים של 1975 – מתי הילי, ג’ורג ‘דניאל, אדם האן ורוס מקדונלד – הם אנשי השנה של הרוק בבריטניה. אלבומם החדש ‘A Brief Inquiry Into Online Relationships’ (“תחקיר קצר של יחסים מקוונים”) הוא אלבום השנה של מרבית מגזיני הרוק, מחזיר אמון ברוק איכותי. השבוע הוא הגיע גם לראש מצעד […]
קרא כתבה >>

ברוס ספרינגסטין , נברסקה (שירי שנות השמונים, 1982)

נברסקה, אלבום האולפן השישי של ברוס ספרינגסטין,  יצא ב -30 בספטמבר 1982 בחברת קולומביה.  אחרי עשר שנים של הפקות רוק עשירות, ספרינגסטין החליט, כי הדרך הטובה לספר את הסיפורים שלו היא בצורה הכי בלתי אמצעית. קול, גיטרה, עיבוד מינימליסטי. מדובר בפרויקט אישי מאוד של כוכב הרוק. ספרינגסטין החליט באופן דרמטי […]
קרא כתבה >>

דה וארב, הימנונים אורבניים (Virgin Records, 1997)

מה חבל שה-Verve התפרקה אחרי האלבום הזה. אם יש להקה בריטית, שאסור לפסוח עליה זה ה-Verve ז”ל. נשמעת כרוק הבריטי האולטימטיבי, מליגת העל של אואזיס, רדיוהד, U2, בלאר. אם יש אלבום של Verve שאסור לפסוח עליו – זה האלבום הזה. לא ברור כיצד נולד אלבום כזה בשנות התשעים. כאילו הגיע […]
קרא כתבה >>

ג’וני קאש, בכלא פולסום (1968)

סוף שנות השישים, על רקע התעלמות ממנו בתחנות הרדיו המתמחות במוסיקת קאונטרי, מוציא ג’וני קאש את האלבום המצליח ביותר שלו שנמכר במליון עותקים. בהמשך, אחרי “בסאן קוונטין”, כבר יצא לו שם של זמר בתי הכלא. אבל “פולסום” הוא בכ”ז אלבום החובה של קאש, אלבום אמריקני אותנטי עם קארל פרקינס בגיטרה ועם […]
קרא כתבה >>

סטילי דן, Pretzel Logic (מוסיקת שנות השבעים, 1974)

בשלושת אלבומיה פיתחה סטילי דן  Steely Dan גישה אימפרסיוניסטית לא צפויה במסגרת מוסיקת הרוק, חופשית מקונבנציות מוסיקליות, ייחודית בצליל. Pretzel Logic הוא ניסיון לגבש קו מוסיקלי ממסוגנן בתוך הגבולות הצרים של פורמט השיר בן שלוש הדקות. ההרכב פיתח  דפוסי קצביות שעשויים להתאים למגמות מוסיקליות שונות מפופ אלגנטי, גיטרות רוק ועד […]
קרא כתבה >>

דייר סטרייטס , אחים לנשק Brothers in Arms (Vertigo, 1985)

אלבומה החמישי של דייר סטרייטס הוא תקליט שנחרט חזק ב”תודעה המוסיקלית” הגלובלית וממשיך להיות דיסק מוביל. (מכירות של 13 מיליון עותקים)  קלאסיקות רוק:  Money For Nothing הוא סטירה של מארק קנופלר על דור ה- MTV שממשיכה להיות אקטואלית. “Walk Of Life” הוא קטע רוקאבילי שאני ממשיך להתענג עליו. ועוד לא דיברנו על הקטע שעל שמו נקרא האלבום. זה אלבום […]
קרא כתבה >>

רדיוהד, אוקיי קומפיוטר (1997)

כשהם מסתגרים באחוזת הכפר של השחקנית ג’ין סימור, יצרו הרדיוהד את “או.קיי קומפיוטר”, בהפקתו של נייג’ל גודריץ’ הצעיר (אז בן 26), השנה: 1997, והאלבום הזה מצליח לאחד חובבי רוק ואלקטרוניקה וגם מי שטעמיהם היו מחתרתיים יותר מקינג קרימזון ועד פינק פלויד ואפילו באך.  “הצד האפל של הירח של תקופתם”, כתבו […]
קרא כתבה >>

ברוס ספרינגסטין, Born In The U.S.A (רוק שנות השמונים, 1984)

ב”נולד בארה”ב” – ברוס ספרינגסטין כתב על הבעיות שעמדו מול יוצאי מלחמת וייטנאם מאז ששבו משדות הקרב לארצם. וייטנאם היתה המלחמה הראשונה, שארה”ב לא ניצחה בה. בעוד חיילים ותיקים של מלחמות קודמות זכו להוקרה ולהכרה כגיבורים – מלוחמי מלחמת וייטנאם לרוב התעלמו, כשהם שבו למולדתם. שמו המקורי של השיר היה […]
קרא כתבה >>

ג’ימי הנדריקס, אר יו אקספיריינסד (1997)

אחד האלבומים המיוחדים והיותר יצירתיים-חדשנים מתקופת הפסיכודליה ברוק. ג’ימי הנדריקס מיזג כאן מגוון אלמנטים של רוק, בלוז וסול שאיפיינו את הרוק של 67’, גם מסורתיים וגם מה שנחשבו מתקדמים ואפילו כאלה שהקדימו את זמנם, גם בהשוואה למה שעשו גיטריסטים בולטים באותם ימים כמו פיט טאונסנד, ג’ף בק, הקטעים הפסיכודליים כמו […]
קרא כתבה >>

פריימל סקרים, Screamadelica (שירי שנות התשעים, 1991)

“הקדים את זמנו”, כתב מבקר ה”אולמיוסיק גייד” על האלבום הזה.  Screamadelica  הוא אלבום אווירה מלא דמיון, בן כילאיים של העבר, הווה והעתיד. האלבום השלישי של להקת הרוק האלטרנטיבי הסקוטית  Primal Scream. למעשה: ההצלחה המסחרית הראשונה של ההרכב הזה. האלבום זכה לשבחי הביקורת ונבחר ע”י מבקרים לאחד האלבומים הטובים של עשור […]
קרא כתבה >>

ניק קייב והזרעים הרעים, Nocturama (מיוט/אן.אם.סי)

“נוקטוראמה” זה בתרגום חופשי – “מבט לילי”, וזה המבט של ניק קייב גם כשהוא נשמע מאוהב ולא סרקסטי. קייב פותח ב”חיים נפלאים”, דין וחשבון מר על חמקמקותו של האושר. רוק סטאר על סף החמישים שמתרפק על אהבה, הגם שלא הכל הוגן בה. אלבומו ה-12, עשרה שירים, שחלקם מחלחלים מיידית. כתמיד, קייב […]
קרא כתבה >>

רופוס ויינרייט Rufus Wainwright , כל הימים הם לילות, שירים ללולו All Days Are Nights: Songs For Lulu (הליקון, אפריל 2010)

דכדוכו היפה של משורר ופסנתרן שמספר את הרהוריו על רקע אישי . לא יכולתי להיפרד מהאלבום הלירי אפלולי הזה. אלבומו האינטימי ביותר של רופוס וויינרייט.  חלקו הראשון של שם האלבום נלקח מסונטה של שייקספיר (באלבום שילב וויינרייט 3 סונטות של שייקספיר) כמו גם מאחת הסונטות שוויינרייט להצגה Sonette של רוברט וילסון, שהועלתה […]
קרא כתבה >>

איימי וויינהאוס , 10 שנים ל – Back To Black (איילנד Island, 2006)

מי שחשב שזמרות סול רתם נ’ בלוז בתקופתנו הן פס יצור, באה איימי ווינהאוס והראתה, שניתן להגיע לסגנון אישי בלעדי בטון, בהבעה. ג’אזית, בלוזית. אני לא מדבר רק על הלהיט Rehab. תקשיבו לשיר שנקרא “איזו מלחמה לא קדושה” Some Unholy War. אין בה כמעט שומדבר אופנתי-עכשווי. היא מושפעת מהמסורת. מבילי הולידיי של החמישים […]
קרא כתבה >>

מישל קמילו וטומטיטו , ספיין (VERVE/הליקון, 2000)

דואט דינמי שופע אילתורים מענגים בין שניים שדם ספרדי זורם בעורקיהם. דואט נדיר בסוגו: פסנתר סטיינוויי פוגש בגיטרת פלמנקו. קמילו וטומטיטו עושים את זה בלי פרקשנס, אבל כלי ההקשה קיימים בקצב הפנימי שלהם. ההתחלה מאוד מחניפה: “ספיין” של צ’יק קוריאה, גירסה לותיק “בסמה מוצ’ו”. הגיטרה עוברת למפתח ג’אזי, הפסנתר תומך […]
קרא כתבה >>

Balling the Jack , The Birth of the Nu-Blue (הולדת הבלוז החדש, 2002)

בלוז חדש? ג’ו קאשלי, עורך האוסף מסביר את הירידה הכללית בעניין של הציבור לאולד בלוז מאז הבום של שנות החמישים והשישים, כאשר כמעט לכל להקה היה איזה שיר של 12 תיבות ברפרטואר. מקומו נתפס ע”י סגנונות כמו הסול, הפאנק, הדאנס, הדיסקו ובשנים האחרונות – הראפ וההיפ הופ. הבלוז נתפס כמיושן, […]
קרא כתבה >>

סטיווי וונדר, אינרוויז’ן (1973)

באלבומו ה-16 של עוסק סטיבי וונדר  בשימוש יתר בסמים בשיר Too High, גזענות בשיר “Living for the City”, אהבה בבלדה הנפלאה – “All in Love Is Fair” השיר המסיים “He’s Misstra Know-It-All”, הוא מתקפה נוקבת על נשיא ארה”ב באותם ימים, ריצ’ארד ניקסון. זה אלבום טוטאלי של וונדר במילים, לחנים, הפקה […]
קרא כתבה >>

מרקורי רב, הכל זה חלום (2001)

המשך מושלם ל”דיזרטר סונגס” שמציב את השלישיה על מסלול הקלאסיקה של הפופ, מכניס אותה לרשימת העל של קינג קרימסון ועד פינק פלוייד  – במנגינות, בהרמוניות. הצליל הסימפוני הוא חלק מקונספט מועשר לאורך כל 10 השירים. ג’ונתן דונהיו בקול עורג אמוציונאלי הוא חלק דומיננטי במסע שלוקח לחלומי, לפנטזיה, מעובד תחת השראה. האלבום […]
קרא כתבה >>

גרין דיי, American Idiot (2004)

“לא רוצה להיות אדיוט אמריקני/לא רוצה אומה תחת טירוף חדש/ האם אתם שומעים צליל של היסטריה”. גרין דיי באה לספר לנו על חברה פרנואידית והיסטרית שנשלטת על-ידי המדיה. ציור של יד אוחזת רימון נוטף דם על העטיפה מסביר את האוריינטציה המיליטנית של חבורת הרוק הפאנקיסטית הקליפורנית. המוסיקה – רוק גיטרות […]
קרא כתבה >>

ביל אוואנס, אתה חייב להאמין באביב (Warner Bros / Wea, הוצאה ראשונה: 1977)

ביל אוואנס היה ונשאר נגן הפסנתר הלירי של הג’אז. זה אלבום שאפשר לתארו בשתי מילים: העצבות היפה. אפשר בהפוכה: היופי שבעצבות. אחד מאלבומי הג’אז היפים מעולם.  הימים – הימים היפים של אוואנס היו עם השלישייה הזו שכללה את אדי גומז  בבס ואת אליוט זיגמונד בתופים. תקשיבו לקטע מס. 5 The Peacocks […]
קרא כתבה >>