הביקורת העולמית לא ממש תעשה חשק להגיע לאלבום הזה. אבל לא פעם הוכח, כי צרכן ההורדות והיוטיוב לא ממש קורא ביקורות, ודעת המבקר לא ממש מעניינת אותו. אם קייגו, הנורבגי, Kyrre Gørvell-Dahll, בתעודת הזהות שלו, היה עושה את מה שהמבקרים
הערב נפתח ב – Highway Star . תפאורה – שלושה מסכי וידיאו שמעבירים צילומי תקריב מעולים של הנגנים. סאונד חבל"ז. אנחנו במהדורת 2016 של דיפ פרפל. פעם רביעית שאני רואה את החבורה בפעולה בישראל. מה חדש? אין חדש. מבחינת הלהקה
קולדפליי אר בק עם קליפ ל – Up & Up, עליו חתומים הבמאים הישראלים וניה היימן וגל מוג'ה, שמציגים את כריס מרטין וחבריו בדמויות ענק על פני כל העולם. קולדפליי – גדולים מן החיים בתצוגת דמיון מוזרה, הרי געש עם
לא להאמין שזוהי לינה מחול, הזמרת הערביה זוכת העונה השנייה של דה וויס ישראל. לינה מקבלת על עצמה תכתיבי המוסיקה של העולם המערבי. נכון, היא הדוגמא האולטימטיבית לזמרת מצוינת, שמסמלת את ניצחון המוסיקה על כל מה שמפריד בין אנשים ועמים
"כל הקדושים" All Saints מניפות דגל אדום. לא זה אינו דגלה של תנועת הפעלים ההיסטורית. זהו צבע אדום בענייני יחסים בינה ובינו. איך לא ראתה את מה שמתחולל, איך לא חשה בתכניותיו. הוא הכניע אותה באהבה, אבל מדוע לא הקשיבה
10 שנים ללא דיסק בפופ הן נצח. בשנים האלו גוון סטפאני ילדה 3 ילדים והתגרשה ברעש תקשורתי גדול. לא צריכים לקבל אישור מאמנים, שחוויות טראומטיות טובות לאמנות. שברון לב – ושחקת אותה. זה מורגש פה ושם בחדש של סטפאני. היא
משה פרץ עולה על טיסה שמתחילה מ"דרך השלום" של פאר טסי. ומגיעה עד נמל התעופה בן גוריון. זיהיתם את הדמיון? האמת: מותר לאבי אוחיון להעתיק מעצמו, ואחרי "טרמינל 3" של דודו אהרון, עם ישראל הנוהר לשדה התעופה בתקופת החגים, ישמח
אייל כהן – ליבו מתפעם כשהוא שר. שומעים את הפעימות. ריגושו מחלחל בדרך לאיזושהי הגשמת אמת אבסולוטית בכתיבת שיר. השיר הארס פואטי. עוסק במילים עצמן. הדימוי של "חלונות שקופים" משמש למילים, לשורות (התריסים), שיכולות להביע הכל. כהן מבקש מילים שיפתחו
להיות אדם שחור בעולם לבן. איך שלא תהפוך את זה, יש לו (לשחור) בעיה. למעשה – חוסר תוחלת. "לא נשאר לי דבר להתפלל", "אני מאוהב אבל עדיין עצוב" מייקל קיוואנוקה, זמר הסול מלונדון, הולך אל המקורות כדי לדבר על זהות
אמת'יסט אמלי קלי, איגי אזליה בשם הבמה שלה, ראפרית ודוגמנית אוסטרלית, יוצאת בהצהרה Baby I got me Baby I got me And that's all I need Yeah that's all I need Baby I got me Only friend I need Playing
רוק בריטי? ועוד איזה. אני מסיר ניילון מאלבום של להקה מדרבי, ילידת 2010. הביקורת מדברת על תחיית הרוק הקלאסי, השפעות מהרולינג סטונס דרך קווין ועד אואזיס. התוצאה: הם נשמעים good old rock n roll. מהשיר הפותח, Roll Up, זהו הזמר-גיטריסט
פי ג'יי הארווי, אמנית הרוק היחודית, בסינגל מתוך אלבומה The Hope Six Demolition Project, היוצא גם בקליפ בבמויו של סימוס מרפי – Seamus Murphy, שצולם סביב וושינגטון די.סי, השיר עוסק באזור ה – South Capitol בוושינגטון, מקום של מוות והרס,
הטקסט הוא ניסיון להגיד משהו על תהליך שעבר כדי להפוך לאיש הומני, ש"מוכן להציל את העולם/ רק שמישהו ידאג להציל אותי". רצינות, הומור? לא זה ולא זה. מוסיקה: העיבוד וההפקה הג'אז-סול-רוק מהוקצעים – חזקים, מרשימים יותר מהמנגינה. קראתי שיחה עם
ישראלים שרים באנגלית כשהם חווים את חווית הרוד טריפ על כבישי ארה"ב מאובקים, שטופים בהשראה ממוסיקת דרכים אמריקנית סגנון הפולק-קאנטרי-בלוגראס, שממשיך לנוע בדרכים כבר איזה שישים שבעים שנה. כשלקיבוצניק (קיבוץ דן) כמו עידו בנשלום, הלא הוא יאדו, אין שורשים-סגנון משלו,
עזה כמוות האהבה, שורפת עד כלות הנשמה, יש בה אש של טירוף. ריטה נתנה לדמיונה להפליג לאזורי תשוקה פואטיים, שמפעילים את כל החושים. המתוק שבשפתיים, לחש הרוח, המגע השורף. היא עפה על מטאפורות של תאוות האהבה. מי שיגיד – מתאים
העטיפה: נער חצי עירום חובש כתר זהב גדול על מידותיו המכסה את עיניו. הוא אוחז בידו בלון שחור. הוא מכוסה בצבע אדום הנראה כדם המכסה את התמונה. לפי רועי נחום, האמן הישראלי, שעיצב לריהאנה את העטיפה מדובר במטפורה שעוצבה עפ"י
רינגו סטאר כתב בטוויטר "אלוהים יברך את ג'ורג' מרטין, באהבה לג'ודי ולמשפחתו, ג'ורג' יחסר לנו".ג'ורג' מרטין, מי שהפיק את מיטב שירי הביטלס, שמת בגיל 90. כונה "הביטל החמישי". מרטין היה האיש שהלך עם ארבעת המופלאים כברת דרך מאז חוזה ההקלטות
תביטו בקליפ הזה. כמו השיר גם הוא משדר רעננות מלהיבה עם כל הטריקים הוויזואליים שבו והכפלות הידיים שיצרו אמי הוידיאו Greg ו – Lio . הזמרת הצרפתיה הצעירה Jain מגדירה את עצמה כ"ילדת העולם" בגיל תשע עברה משפחתה להתגורר בדובאי שם
יובל דיין עושה שימוש מופרז במטפורת האור בשיר על יחסים במשבר, המוטיב הזה (אור) הופך לעיקר. יש בשיר "שמש" ו"ירח" וגם "אין לי אור משלי", "קרניך הגדולות" ו"אלמד לזרוח". השיר עמוס במטפורה הזו, והטקסט מתמסמס בקולה הרך והשברירי, שאינו מצליח
חובי סטאר הוא בחירת הקהל בבית. לא תמיד בחירת הקהל בישראל תאמה את טעם הקהל באירופה. אבל מכל בחינה – חזות חיצונית, מוטיבציה, סגנון, מנגינה, ביצוע – חובי הוא בחירה טבעית, או כפי שקרן פלס אמרה: כשחובי יופיע באירוויזיון כנציג
שקט או לא שקט? משאת נפש אולטימטיבית, השתוקקות רגעית או הכרה שאתה לא יכול להתנתק, לברוח לאיזה הר. שרון זליקובסקי צוחקת – "כי השקט תמיד מטריד, תמיד מלחיץ". היא שרה באלט נמוך אפלולי כמו מתייחדת עם עצמה, עולה למסלול ואלס
תקשיבו לביצוע האקוסטי הזה לקלאסיקה של הסימתס. מוריסי האזין? שיאזין. הוא יתרגש. לפני 23 שנים נכנס ג'ף באקלי בפעם הראשונה בחייו לאולפן הקלטות מקצועי ובמשך 3 ימים הקליט, כשהוא מלווה את עצמו בגיטרה בלבד, עשרה שירים (שמונה גרסאות כסוי ושני
לב. שלומי שבת והלב. נכנסה לו ללב. ושום דבר כבר לא כואב. "יש מקום לחיבוקים ונשיקות" אתה, כאילו מדובר באיזו החלטה רציונאלית. עזבו מילים. לשלומי שבת יש לב גדול. הבחירות שלו אינן מפתיעות. אפילו שקופת. תן ללב לשיר במקומך. הוא
עשיתי next בשלט על שני הראשונים, "היא הולכת בדרכים" ו"בא לשכונה בחור חדש". הכי פשוט לומר – האוזן התעייפה משני אלה. אם לפתוח במשהו בניחוח אוריינטאלי, הייתי מעדיף את "בן בסט" או "כל הליל אני בגנך". לא חסרים לאלון אולארצ'יק
שאלה הייאוש הסתמית-פשטנית "מה יהיה איתי" אומרת בדרך כל משהו כמו: נשבר לי מהכל, אין מוצא, אבל כמעט בנשימה אחת מונה דרור משען דרכים להשתחרר ממצוקה, לרפא את הנפש הדואבת – לנשום, ללמוד לוותר, לעוף גבוה. לרוץ בלי לדעת לאן.
מה עוד אפשר לעשות עם פסנתר? קווינסי ג'ונס גילה אותו בקובה, ולא הפסיק להתפעל. אלפרדו רודריגז, אשף פסנתר קובני. מועמד לפרס גראמי. הוא מסוג הפסנתרנים שמוציא לפועל ג'אז קובני בהתלהבות לא ייאמנת, בטכניקה אינסופית שמוציאה ממך קריאות התפעלות. התחושה, הטון, הקצב.
ניכנס אל נבכי נפשו של אביתר בנאי. הוא שר את שהוא חש. מצב רוח חורפי מאוד. עננים שחורים. מחר יותר מסוכן מאתמול. טון קודר. נוגה ומפוקח. "הכי מבהיל שממשיכים רגיל", הוא שר, משפט שאפשר לפרשן בקונטקסט של אמירה פוליטית. אבל אביתר
21 שירים מובחרים מתוך עשרות מועמדים לזכות בפרסי גראמי בטקס שיערך באמצע פברואר ( 15.2.2016) בלוס אנג'לס ויעניק פסלוני פטיפונים מוזהבים.מהמבחר הזה יבחרו הזוכים בקטגוריות שונות, ביניהן – אלבום השנה (קנדריק לאמאר או "דה וויקנד"?) שיר השנה ("אפטאון פאנק" של
באוגוסט בשנה שעברה הפתיע גבי שושן בסינגל "מקום לשינוי", שנשמע דף חדש בדרכו המוסיקלית. שושן האמין בשינוי. שירתו נשמעה תמה ואמתית. הוא שר את השיר שכתב לו אוהב חממה, הבן של עובדיה חממה. הטון שלו שידר: למרות הכל, אני מאמין. יש מקום
ייכנס/נכנס לפלייליסט של גלגל"צ? מישהו מוכן לנמק למה שיר כזה לא ייכנס? אם הרדיו הצבאי נועד לפנק את האוזן על הכביש הראשי, מה הבעיה? שמאיה בוסקילה היא מלודרמטית מדי? בואו נהייה כנים: אחלה זמרת. קול חבל"ז. מנגינה – ממש בסדר,
