שלומי שבת , אבא (מילים ולחן: דורון מדלי עיבוד והפקה מוסיקלית: תומר בירן ושלומי שבת, ספטמבר 2007)

 צודק שלומי: שרים כל הזמן על אמא. ומה עם אבא? הרי גם אבא יש רק אחד. השיר בא לתקן את המעוות. ואתם חושבים ששלומי ישיר אחרת על אבא מאשר על אמא? יעשה מאבא איזה רוקנ'רול מקפיץ, סמבה לוהטת. ריתם נ' בלוז מקפיץ.  נו, נו, נו. לא בא בחשבון. אבא כמו אמא מקבל מנגינת רגש-עצב […]
קרא כתבה >>

שם טוב לוי , שובי לביתך (מילים: דליה רביקוביץ. לחן: שם טוב לוי., 1981)

המשוררת תמהה בשיר למעשיה של ילדה מחוץ לביתה שמסתובבת בחוצות כציפור פצועה עד עלות השחר. היא קוראת לה לשוב לביתה. השיר מתוך אלבום הסולו השני של שם טוב לוי "התעוררות" (1981) מלחין מזן אקלקטי, חוצה גבולות סגנוניים (קרוס קלטשר) מגיע מאוריינטציה קלאסית. לוי תמיד איתגר עצמו בשירי משוררים. יצירה זו, […]
קרא כתבה >>

יהודה פוליקר , רדיו רמאללה (מילים: יעקב גלעד. לחן: יהודה פוליקר)

"רדיו רמאללה" היה כינוי ישראלי לתדר ירדני מופלא שבני דור השישים האזינו אליו בתשוקה, מכיוון שהוא שידר מוסיקת פופ שלא הגיעה אז לארץ. שמה הרשמי של התחנה היה "תחנת השידור של ירושלים הערבית". התחנה הייתה אי של שפיות לפני מלחמת ששת הימים בתוך ים של מוסיקה שלא התכתבה עם מהפכת […]
קרא כתבה >>

וויל איי אם וסרג'יו מנדז, חוזרים ל – Mas Que Nada

"מא, קה נאדה!" (פורטוגזית ברזילאית: [mas ki nadɐ) הוא שיר שנכתב על ידי ז'ורז'י בן ז'ור Jorge Ben ונכלל באלבום הבכורה שלו (1963).  גרסת הכיסוי שלו לשיר משנת 1966  הפכה להיט שחשף בגדול את המוזיקאי הברזילאי ומנהיג הלהקות סרג'יו מנדז. מנדז שמע לראשונה את השיר כאשר עבד בברים בקופאקבאנה. "הבחור הזה […]
קרא כתבה >>

דבקה פנטזיה, האלבום ההופעה (זאפה הרצליה, נובמבר 2009)

מה הם שורשי המוסיקה הישראלית שכתבו מלחינים כדוד זהבי, נחום נרדי, מרדכי זעירא, עמנואל זמיר, עמנואל עמירן, משה וילנסקי, דניאל סמבורסקי? אחרי ששמעתי את "דבקה פנטזיה" – האלבום וההופעה, הבנתי שלא חקרנו אותם מספיק. שלא חיפשנו אותם. למעשה, זה מה שעשה ישראל בורוכוב, מוסיקאי סקרן, שהלך לחפש במדבר את מקורות השירים עליהם גדל. לא […]
קרא כתבה >>

ריקי גל , רואים את השנים (רידינג 3 ת"א, יולי 2009)

לריקי גל מריעים באמצע שיר. אי אפשר להמתין עד שתגיע לסופו. זה הניואנס בהגשה, באינטרפרטציה, מנקודת הזמן בה היא נמצאת, יש לה הג'סטה הזו, עד שאינך יכול להמתין למחיאת הכף בסוף השיר. כמו נטענה מחדש, טוענת את השיר בעוצמות מחודשות של אהבה, תשוקה, כאילו כל שיר – ביצוע חייה, כאילו סיפורו חייב להיות […]
קרא כתבה >>

נתן זך, על מוסיקה ישראלית (ראיון קצר, ינואר 2010)

רציתי לשמוע את דעתו של נתן זך על מוסיקה ישראלית עכשיו, אפרופו מפגש איתו ועם נורית גלרון לקראת אלבום שבו היא שרה משיריו. זך מזג לעצמו כוסית יין אדום והתלבט מה חריף יותר לומר – "דרעק" או "זבל". ואחרי ששמעתי – הבנתי שכשנכנס יין, משתחררת הלשון, או לכל היותר מתעוררים הגעגועים. הוא הזכיר את […]
קרא כתבה >>

נינט טייב , אולי בחגים (מילים: נינט טייב, לחן: אמיר דדון עיבודים והפקה מוסיקלית: ברוך בן-יצחק, מרק לזר נינט טייב, אוקטובר 2009)

כמה כואב לך אני יודעת/ כמה כואב לך/ תכאב/ תהיה עצוב/ אל תיכנע לפחד/ תאהב אותו/ תשקה אותו/ תן לו לאכול/ שיגדל, שיגדל// ותן לו ללכת/ תנשק מרחוק/ תן לו ללכת/ תשחרר שילך ויבוא/ לפעמים// כמה כואב לך אני יודעת/ כמה כואב לך/ תכאב/ תהיה עצוב/ אל תיכנע לפחד/ תאהב […]
קרא כתבה >>

נינט טייב, קומוניקטיבי (ראיון לקראת האלבום, נובמבר 2009)

"קומוניקטיבי" – היא קראה לאלבום החדש שלה. אני מקבל אותו כמה רגעים לפני שנינט טייב עולה להסביר לעיתונאים את לוח הזמנים של המפגש. יאזינו לכמה שירים. היא תחזור להשיב על שאלות. בסוף תבצע שיר מהאלבום החדש. אחר-כך, בחדר אחורי של האוזן השלישית, שוחחנו על הקומוניקטיבי הזה. אלבום בצבעים שחורים. מי שמחפש את האירוניה – […]
קרא כתבה >>

יוני רכטר, "שלושה דואטים" עם אבנר קנר, אלון יבנאי ושלומי שבן, (הפסנתר מארח, אולם סוזן דלל, נובמבר 2008)

שנים אני מחכה למופע פסנתר בפסטיבל הפסנתר מארח. והנה: קיבלתי אחד כזה.מופע פסנתר.  יוני רכטר, נסיך המוסיקה הישראלית, עשה בחירות אטרקטיביות לערב הזה: הוא החזיר לבמה את אבנר קנר, חברו ללהקה "14 אוקטבות" (1974), הוא בחר לאלתר עם אלון יבנאי – פסנתרן שפועל בניו-יורק – פסנתר מול פסנתר. והצימוק או הקצפת – שלומי שבן. שלושה דואטים – כל […]
קרא כתבה >>

לורינדו אלמידה, צ'ארלי ביירד, "ברזיל ומעבר" (קונקורד, 2003)

לורינו אלמידה וצ'ארלי ביירד, שני הגיטריסטים מליגת העל של הג'אז והבוסה נובה, מאלה שחתומים על זכויות הבאת הבוסה למערב וארה"ב, נהנים להצמיד גיטרות אקוסטיות ולהתענג על מוסיקה שהיא ברזיל ולא רק. זוהי שיחת גיטרות קלה אך עשירה, מתוחכמת, וירטואוזית ומלודית, בשילובים של תופים, כלי הקשה ובס. העיבודים לדואט גיטרות נותנים […]
קרא כתבה >>

גל קוסטה, שרה ז'ובים (הד-ארצי, BMG, 1999)

אני מקשיב לדיסק הכפול נונסטופ. גל קוסטה שרה את שירי ז'ובים, בוסה הכי מחניפה שאפשר לקבל מהשירים האלה, עיבודים מאוד מדודים, אך גם עשירים. הקול  – כל כך מיוחד. ומה שבולט בביצועי 23 השירים זו האהבה של קוסטה לשירים של ז'ובים. היא שרה אותם באיזשהו חיוך פנימי שאני מתקשה להגדיר, מתיקות שצובטת. […]
קרא כתבה >>

Ivan Lins & João Bosco & Gonzalo Rubalcaba, פסגת ה – MBP

MPB? ראשי תיבות של Musica Popular Brasileira, למעשה מושג-גג לכל מה שהוא מוסיקה ברזילאית פופולארית שהתפתחה לצד הבוסה נובה. מילטון נסימנטו ואחרים אימצו את המושג הזה. הגם שאין מדובר במוסיקה שנובעת ממה שנקרא בברזיל "טרופיקליה" – רבים ממוסיקאי ה – MPB ניגנו מוסיקת טרופיקליה. לעיתים הטרופיקליה וה – MPB משמשים כמושגים נרדפים. בהשוואה לשירי טרופיקליה – […]
קרא כתבה >>

החיות , בית השמש העולה (ספטמבר 1964)

אריק ברדון סולן "החיות" היה בן 10 כששמע לראשונה את "בית השמש העולה", שיר פולק ישן שהוקלט לראשונה ע"י הזמר ג'וש ווייט. המילים לא ממש דיברו אליו. הלחן – לא הרפה ממנו. אנחנו מדברים על נער צפון אנגליה, בפרבר מתועש של ניוקאסל, שמגלה עניין במוסיקה אמריקנית שחורה. הוא ניזון מתקליטים שייבא […]
קרא כתבה >>

בוסה נובה, האוסף של הנשיונאל ג'יאוגרפיק (אן.אם.סי)

אז מה היא "בוסה נובה"? בשלוש מילים: קצב מבוסס סמבה. סמבה ממזגת בקרבה תבניות קצביות הקשורות למוסיקה האפריקאית עם אלמנטים של מוסיקת מארשים אירופאית. בלי להיכנס לניתוח מדוייק של המבנה הקצבי, הרי הבוסה היא מורכבת יותר מבחינה הרמונית מאשר הסמבה, והמבנה ההרמוני הזה הוא שהשתדך יפה לג'אז האמריקני (סטן גץ, […]
קרא כתבה >>

סינמטיק אורקסטרה, מה פלאר, Ma Fleur (Ninja Tune MCI, מרץ 2007)

חמש שנים אחרי Everyday  חוזרת TCO  בדיסק שהוא מעין סאונדטרייק לסרט דימיוני. כל שיר מחולק לקטעים קצרים. יש כאן 11 טרייקים ו-99 קטעים (לא הכי הבנתי את הגחמה הזו) המוסיקה עוסקת בנושאי אהבה ואובדנה. המוסיקה של ג'ייסון סווינסקו היא אמוציונאלית, מלנכולית באווירה, סוג של חוויה חורפית הזויה ולא אופטימית. הפתיחה […]
קרא כתבה >>

מורלנבאום, סקמוטו, Casa (סוני, אן.אם.סי, 2002)

CASA  בפורטוגזית זה בית, ובית זה ביתו של קרלוס ג’ובים, ששימש אולפן הקלטות לאלבום שכולו גרסאות לשירים שלו. מי שהתיישב לנגן בפסנתרו היה היפני ריואיצ’י סקמוטו. מולו ניגן הצ’לן ז’ק מורלנבאום ואילו אשתו פאולה מורלנבאום שרה. המורלנבואמים היו חלק מחייו של ג'ובים בעשור האחרון לחייו. הקליטו והופיעו יחד. הפיאניסימו של סקמוטו […]
קרא כתבה >>

תום שר וינישיוס, Ao vivo (Universal, 2000)

אני מאוהב. קרלוס תום ג'ובים בערב שהוקדש לחברו, המופלא וינישיוס דה מוראס, מבטא את הזווית האישית שלו ביחס לבוסה נובה, שהוא גדול יוצריה. הרבה מהקלאסיקות של הסמבה והבוסה נמצאות כאן. ומה כה מרגש? הביצועים הפשוטים, השבריריים והצנועים של ג'ובים, ענק הבוסה, שאליו מצטרפים הזמרת המעודנת והנהדרת פאולה מורלנבאום, פאולו ג'ובים בנו של […]
קרא כתבה >>

"עיניים שחורות" Les Yeux Noirs, צ'ורבה (2005)

 "צ'ורבה" זה מרק, בטורקית, בצרפתית וגם ברומנית.  רומנית מובילה לצוענים, וצוענים בין השאר משמשים השראה לאחים הכנרים הצרפתים לבית סלביאק, אריק ואוליבר, שהופיעו בארץ במסגרת פסטיבל מוסיקת עולם ועשו כזה שמח שאפילו חנה לסלאו לא התאפקה ועלתה על הבמה לשיר ולפלרטט.  בגדול, Les Yeux Noirs (השם הוא תרגום צרפתי ל- […]
קרא כתבה >>

אביגייל רוז, כיפת הזהב (קורקובדו) (נוסח עברי: תלמה אליגון רוז לחן: אנטוניו קרלוס ז'ובים עיבוד: אביגייל רוז ויוסי מזרחי, מרץ 2017)

אביגייל רוז שרה את אחד הסטנדרטים המוכרים והיפים ביותר של הג'אז והבוסה נובה. "קורקובדו" (הר בריו דה ז'נרו, עליו ניצב אחד הפסלים הגדולים ביותר של ישו) שהלחין אנטוניו קרלוס ז'ובים, התפרסם לראשונה בביצוע של אסטרוד ז'ילברטו בליווי הסקסופוניסט סטן גץ (1963). הוא נקרא גם Quiet Night Of Quiet Stars, ונשמע […]
קרא כתבה >>