סרטון פתיחה: מירי מסיקה עסוקה בהסרת איפור. חיפשתי בהמשך את הנמשל: האם נשמע אותה נטו ברגעים חשופים במיוחד, "קטנים" כאלה, ללא שכבות ה"איפור המוסיקלי", ללא הג'סטות המוכרות, אפילו שיר אחד יחיד במינו? – זה כמעט לא קרה. הקהל שמילא את
שמעתי אומרים, שב- 2020 לא נערך פסטיבל פסנתר בעטיה של הקורונה. תשאלו את שלום חנוך. מבחינתו היה גם היה (פסטיבל) – רק בלי קהל. אחד מ-8 מופעים שנערכו באכסדרת המוזיאון צולמו לטלויזיה. "יציאה 2020" היה היתה. כתבתי עליה: אחת ההופעות
דניאל סלומון הוא זמר של פסנתר, שנשאר בגבולות המינורי-הרמוני כדי לתת לתחושותיו את הצבע היותר לירי-מלנכולי. קרוב אל עצמו, כשהוא שר על הפחדים המועקות, כאב הנפש, געגועי אהבה בשירים מלודיים אפרוריים המספרים סיפור של תהיות ותעיות. כבר ציינתי בעבר, שאני לא
אכן, חיכינו מסוקרנים למפגש אפרת גוש–יוני בלוך. ללא ספק: אירוע במוסיקה המקומית אחרי כל השנים האלו שבהן נעלמו. בלוך הוא האחד שיכול לשחרר אותה, ההומור, הבלתי אמצעיות. החברות. השירים שכתב לה יחד עם ברק פלדמן. עוד נחזור אליהם. רגע, התגעגעתם
ניסיתי להגדיר את שי צברי. סול ישראלי, אינדי מזרחי, מסורתי-רוקיסטי? עזבו הגדרות. זה רק עלול להמעיט ממה שהוא. אני מסכים עם צברי, שכתב בפייסבוק שלו: היער הזה שנקרא מוזיקה כל כך מדהים. אתה הולך לך בדרכך ופוגש פתאום שני אלונים
בכל זאת הגיעו, למרות הכל. השאלה היא כמובן איך הגיעו. ארבעים שנה אחרי שהכל התחיל, התייצבו סנדרסון, רכטר, אולארצ'יק, גוב, קלפטר, שמיר ופניגשטיין, לאיחוד 2013, ולפי התלהבות הקהל, הסיבוב הזה לא יהיה כנראה האחרון שלהם. התשובה על השאלה – האם
אומרים שהזמן אכזר. במקרה של "עד הקצה" מועדון רידינג 3 נובמבר 2010, דווקא חייך אל דנה ברגר. הסקירה הזו על "עד הקצה" נכתבה בעשור לאלבום. אנחנו כבר 2021, ודנה תחזור לשוני ביוני לציין 21 שנה לאלבום. דנה כנראה מבינה שמגיע
בדיעבד, מושב באחת משש ההופעות של ABBA בלונדון בסיבוב ההופעות שלהם בשנת 1979 נשמע כמו כרטיס הזהב האולטימטיבי. איש לא היה מנחש שזו תהיה ההזדמנות האחרונה של המעריצים לתפוס את להקת העל השבדית בהופעה בבריטניה. למי שפספס זה אלבום הפיצוי
בואו ניזכר. נובמבר 2005. לפני 16 שנים. פיל קולינס עדיין בשיאו. הערב התחיל כצפוי במפגן תיפוף. קולינס לא שכח כלום מהמקצוע הקודם שלו (כמתופף "ג’נסיס") יחד עם צ’סטר תומפסון ואיש ההקשה לואיס קונטה הוא פתח עם הצגה עד הסוף. איחוד
Guns N 'Roses נראתה להקה מתפוררת בשנת 2012, השנה בה היכל התהילה של הרוקנרול הכניס אותם לפנתיאון שלו. הלהקה הנשלטה כל כך על ידי אקסל רוז – עד שהסיכויים למפגש ההרכב הקלאסי נראו קלושים. כשנשאל אז רוז – מה הסיכויים,
העבירו לינק לצפיה לפני המופע מהרידינג. הכותרת הבומבסטית "פסטיבל מקסימיליאן און ליין מרידינג" עוררה ציפיות. מה הסיפור? עכשיו פסטיבלים? קיבלתי סטליסט של ריכוז ארועים. נהיה לי קצת בלגן. לא רק מארינה אלא אנדראה, שוהם, דפנה וגם יסמין מועלם. כדי לקבל
המופע האחרון של טום פטי ושוברי הלבבות נערך ב-25 בספטמבר 2017. אף אחד מהנוכחים בקהל לא הבין את החשיבות ההיסטורית של המופע הזה – איך הם ייכלו? סיבוב ההופעות לרגל 40 שנה לטום פטי ושוברי הלבבות לרגל 40 שנות במה
רציתם מופע מחאה נוקב בימים שזה הכי נדרש? שלום חנוך אינטימי בלי קהל משחק אותה הכי מעורב. בחר במודע את מיטב השירים שיש בהם "אמירה". הוא בגיטרה, ליד הפסנתר – משה לוי. זוהי "יציאה" 2020, שיוצאת מתוך המופע המיתולוגי שנקרא "יציאה".
התבוננתי בפניו של אביתר בנאי. טובים הם. חיוך של משהו טוב, של אדם בתוך עצמו גר, שוכן בעולמו, נמצא בספירות שלו, לא "יורד" אל הקהל, לא מפלרטט, לא מתחנחן, לא מתרפס. לא תשמעו ממנו "ערב טוב שוני!", מנסה לשדר הרמוניה
ב"לא נודע" שר דני סנדרסון: "אין לדעת מה יהיה/ אין לדעת מה נראה/ כל אחד מרחק מודד/ מהיכן שהוא עומד". מהמרחק שבו דני עמד בפארק – לא ראה כלום. דמיין קהל בבית, בסלון, במטבח. לכל היותר שמע צרצרים מוחאים לו
המוטיבציה לרַגֵש היא כבר חלק מהסטאר קוואליטי שיש לעברי לידר בכמויות גדולות. אני מדבר על ביטחון בימתי, על "פרפורמרינג", על תקשור עם קהל באוריינטציה של תן להם כפי יכולתך, הכי בלתי אמצעי במינונים נכונים של סיפור אישי ושואו. אלא שהפעם – לא
אתם חושבים ששלומי שבת הרגיש בריק של זאפה אחרת מאשר במלא של קיסריה? ממש לא. הוא הצליח לצמצם את ההופעה הרגילה שלו ל-29 דקות ו – 14 שירים, מופע שהכיל את מלוא התמהיל במעין מחרוזת, שהתחילה מ"בראשית עולם" עבר דרך
להתרגש מחדש משיר ישן. מה נותר לו ליגאל ישן אם לא לנסות. יצא טוב. הישן מתחדש. יש התרגשות. עסקת חבילה עם הקהל. התנאים הנדרשים להצלחתה – להיות סנטימנטלי בלי להתמרח. הקלטה של הופעה חיה בזאפה, חיפשתי תאריך – מתי זה
עומר אדם פתח ב"לא ינוח ולא יישן שומר ישראל" מתוך "שיר למעלות" לפני שעברנו לחגיגות. אלוהים לפני הכל. לא ממש עצר את המגיפה, אבל תודה רבה לקורונה שהביאה את אדם הישר לסלון. שלחה לי הזמנה (הקורונה) להופעה של הזמר הכי
אמיר דדון הגיע לסלון שלי טעון אמוציות. עבר את המסך הישר אל אזורי הרגש. במבחן ימי קורונה לזמרי ישראל – הוא זוכה לציון גבוה. זמר של מצברוח מלנכולי. קול קודר, שמגיע מתוך הפנמה של מילים. אתה מאמין לטון שמכיל כאב,
הקונספט של זאפה בסלון בימי קורונה הוא מיינסטרים של הרדיו המתיידד. 25-30 דקות של תנו להתרגש בכורסה, לא להירדם. חשבתי להוציא את המבקר שבי לחל"ת, אבל הרגלים קשה לשנות. שירי מימון לא עשתה לי את זה. אין כאן אכזבה. יש
ממחר אני אתחיל שיר חדש, שר אברהם טל מול זאפה ריקה. רוחו של השיר החדש כבר נמצאת כאן. ימתין עד תום ימי המגיפה, והתרגשות המתמשכת שלו, תוליד עוד הרבה שירים חדשים. טל נשמע מחוזק מאי פעם ה-27 דקות שניתנו לו,
שרית חדד פתחה בסולו מלודיקה לפני שפצחה ב"להרגיש אתכם מרחוק" ללחן טורקי עממי. מסלסלת בטון מדוכדך וממררת "היכן הצדק בעולם/ מה שהיה לי נעלם / ישבתי לי בביתי/ והכאב סגור איתי./ רק שתדע את האמת/ מה שהיה מזמן כבר מת/
"הערב הייתי צריכה להופיע בהיכל התרבות", אומרת מירי מסיקה לקראת סוף ההופעה נטולת הקהל בזאפה הרצליה, שמשודרת לסלוני ישראל. היא סיימה ב"שיר תקווה" של מיכאל וקנין ושמעון בוסקילה. תחושת הריק בזאפה גרמה לה לסוג מבוכה, שלא רואים אצלה בהופעות הרגילות.
ריטה ורמי היו אמורים להיות שוב ביחד על הבמה לראשונה מאז פרידתם, בקיץ 2020. המודעות הכריזו: ימי הצום המשותפים הסתיימו. אין ביזנס כמו שאו ביזנס. חוזרים לימי התום. אפילו מכירת כרטיסים החלה. סיבוב הופעות החל כל רחבי הארץ, אבל אז
את סיבת החגיגה – 25 שנה ל"תפוחים ותמרים" – קיבלנו על מדרגות ההיכל. הג'סטה נוצלה עד הסוף. רמי קליינשטיין שר, קיפץ, נגע, גם פצח בהסבר על מהות השיר בשינוי פני הקריירה שלו. נדמה שאלה היו צהרי השישי המאושרים בחייו. קהל
סוף סוף אני שומע את ארי ערב בפסטיבל ג'אז רשמי בישראל. אנחנו באולם קאופמן, מוזיאון תל-אביב, פסטיבל ג'אז תל-אביב. לא בטוח שקוראי רשימה זו מזהים את פסנתרן הג'אז הותיק. כתבתי בעבר על שניים מאלבומיו של ערב A Handful Of Changes
סחרוף – ג'אז? תסכימו שאין עוד גבולות סגנוניים בפסטבלים, שהגבולות נחצים. תגידו שסחרוף הוא מוסיקאי אקלקטי, שחובר לכל ז'אנר. גם זה נכון. וגם: אין כמו סחרוף לעורר עניין ולהביא קהל, שאינו אמון על ג'אז. ממש נכון. כשמדובר על הרכב פסנתר,
אחרי הערב באמפי שוני, אני שואל – איך זה שנקמת הטרקטור אינה מצליחה להביא 20 אלף לפארק? ישנה תשובה צפויה: רוק איכותי אלטרנטיבי שמתחבר עם ניכור, לא סוחף את ההמון. באמפי שוני, יום הולדת 30 ללהקה, היתה תחושה, שגם בלי עזרה מידיד
אז איפה התחילה המהפכה? חמישים שנה אחרי הפסטיבל המיתולוגי, אפשר מן הסתם לומר שפסטיבל וודסטוק החל איפשהו באיזו חצר אחורית של חוות מקס יסגור בהרי הקטסקיל מצפון לניו-יורק . מי שמחפש את וודסטוק – פסהקול המקורי של הפסטיבל – יכול למצוא אותו באלבום
