תמונת העטיפה של Las Mujeres Ya No Lloran מציג צילום תקריב של שאקירה בוכה, דמעותיה הופכות ליהלומים כשהן זולגות על פניה. הדמעות? פרידה מאהוב, תביעת מיסים גדולה. יהלומים? ממשיכה לשבור שיאי מספר הצפיות ביוטיוב באמריקה הלטינית. אחרי שעברה את אחת
המונח "מוזיקה לטינית", מקורו בארצות הברית, בשל השפעת התרבות ההיספנית והלטינית האמריקאית. מוזיקה לטינו-אמריקאית היא מוזיקה שמקורה באמריקה הלטינית, באותן ארצות שהיו ברובן תחת שלטון קולוניאלי ספרדי או פורטוגזי, וכמו כן במהגרים היספנים שה שתקעו בארצות הברית. ברוב המקרים שפת השירים תהיה ספרדית על ניביה או פורטוגזית. ניתן לחלק
קארלי-מארינה לואיזה, הידועה בשם הבמה קאלי אוצ'יס, זמרת ופזמונאית קולומביאנית-אמריקאית, היא הכוכבת התורנית בתחם הפופ הלטיני בזכות אלבומה החדש 'Orquídeas'. קאלי אוצ'יס באלבומה החדש 'Orquídeas'. הכוכבת הקולומביאנית-אמריקאית בת ה-29 מאזנת בין מוזיקת ה-R&B ובין השפעות לטיניות שמתפרשות על מקצבי רגאטון,
אנחנו בפינת הנוסטלגיה. והפעם – פינה חמה. אוסף נעימות שיצא ב-1995, שרבות מהן נושאות מזכרת. התוכנית היא "הליכה בחלום" של רשת ג'. האוסף המשולש התאפשר בזכות שיתוף פעולה בין רשת ג' לבין ארבע חברות תקליטים. עפרה הלפמן – ערכה. המפיק מטעם חברת התקליטים
אנריקו אגלזיאס המאהב הלטיני של השיר הזה כבר כמעט על 300 מיליון צפיות עם ה – Bailando. מקום ראשון ללא עוררין במצעד הלטיני של הבילבורד. אבא חוליו איגלסיאס על הבמה יזמין נערה צעירה לריקוד אולד פאשן. אנריקה איגלסיאס הבן הולך
מי שעדיין לא גילה את קסם המוסיקה הקובנית – 2 האלבומים של "קובה מי אמור" בעריכת משה מורד הם מבוא נפלא למוסיקה הזו ששורשיה נעוצים בשילוב של מוסיקה ספרדית ומוסיקה אפריקאית, זו שיובאה על ידי העבדים השחורים שהגיעו לדרום אמריקה.
משבי רוח נוסטלגיים חמים נושבים מרחבות הריקודים של השישים. שבי ירושלמי ואבי קונייבסקי, שאספו וערכו, נצמדים בסלואו מחץ לשנים ההן, ויוצאים בריקודים הסלוניים של הצ’ה-צ’ה-צ’ה, הטנגו, הפסדובלה, הואלס, הרומבה, הצ’רלסטון, הסלואו. העורכים מדברים על הוריהם, שסובבו את הוינילים עם החור
כותבים את שמו Armandinho, אבל יש לומר ארמנג'ינו. לא כל מה שהעין רואה, האוזן מסכימה איתה. תגידו ארמנג'ינו בברזיל, ותגרמו לכמה עיניים לחייך. הצליל ששמענו מהארמנג'ינו בזאפה גרם לאוזן להתענג והעלה חיוך גדול על הפנים. ערב ברזילאי באוויר. גם שגריר
בואו למסיבה אפרו לטינית Afro-Latin Party: תתחילו מהסוף: ריקרדו למבו ומקינה לוקה עושים "סמבה לוקה סמבה". ריקרדו למבו התבסס כחלוץ במוזיקה החדשנית – תערובת של מקצבים אפרו-קובניים עם סגנונות פאן-אפריקאיים (סוקוס, סמבה אנגולית וקיזומבה) תוארה על ידי לוס אנג'לס טיימס
"אומרים שהיה פה שמח לפני שנולדתי, והכל היה פשוט נפלא עד שהגעתי", התרפק אריק איינשטיין ב"יכול להיות שזה נגמר". אכן זה נגמר, אבל האוסף הזה הוא הזדמנות להתרפק ולחזור לימים לפני שזה נגמר. טיבה של מוסיקה קלאסית שלעולם אינה נגמרת.
פיק רוק אלקטרו פופ על רקע מדונות בתוך אמבטיה סטייל אמנות קלאסית (חוש הומור או רצינות לשמה? ולמה הן לא רוקדות?), טקסט אינסטנט שמחובר היטב לצלילי הדאנס, שאמנם – כמה לא מפתיע שולחים לרחבות בלילה. ריקוד שלא נגמר – כמו
המושג World Music מתייחס בדרך כלל לז'אנרים שאינם המוסיקה של צפון אמריקה, גם של בריטניה, סגנונות רוק, פולק, קאונטרי, למשל, אינם נכנסים תחת הז'אנר הזה כמו גם כמה סגנונות אתניים שאינם נחשבים "מוסיקת עולם" כמו רגאיי ג'אמייקני או פופ לטיני. כמעט כל
מה זה רגאיי לטיני? רגאיי הוא רגאיי הוא רגאיי., וגם אחרי ששמעתי את "מוצ'אצ'יטו בומבו אינפיירנו", "מאקאסו", "רדיו מאלנגה" מספרד, לוס קפרס מארגנטינה, "גונדואנה" מצ'ילי, לא בטוח שאני מוכן לאבחן מהו רגאיי לטיני. מה שבטוח: רוחו של בוב מארלי ממשיכה
יש מוסיקה שעושה לך חשק ללמוד שפה. איך אפשר לשחות בים המוסיקה הברזילאית בלי פורטוגזית? זה עניין תרבותי. אבל כמו שידוע, אוהבים סמבה בלי להבין על מה היא שחה. נותנים לצלילים לדבר במקומם (של המילים) זה לוקח אותנו למקום אחד:
דואט דינמי שופע אילתורים מענגים בין שניים שדם ספרדי זורם בעורקיהם. דואט נדיר בסוגו: פסנתר סטיינוויי פוגש בגיטרת פלמנקו. קמילו וטומטיטו עושים את זה בלי פרקשנס, אבל כלי ההקשה קיימים בקצב הפנימי שלהם. ההתחלה מאוד מחניפה: "ספיין" של צ'יק קוריאה,
קובה היא מקור שופע פסנתרים מחוננים כמו גונזלו רובלקבה, צ'וצ'ו ואלדס, דנילו פרז. טוני פרז הוא מהדור החדש של הפסנתרנים הקובנים, ואיזה פסנתרן. לא רק הנגינה היפהפיה עושה אותו למיוחד. גם הרפטואר שבחר: פרט למקוריים שהלחין, הוא מנגן "השיר שלי"
הניגונים האלה של שיריו של נתן אלתרמן ממשיכים לחזור ולהפעים. מלחינים וזמרים תמיד נמשכו אליהם, הפשוטים גם המורכבים, לפעמים הביזאריים. האוסף – שמכיל מבחר מהמנגינות והביצועים מהיפים בזמר העברי. תערובת מייצגת של מוסיקאים – מרדכי זעירא, משה וילנסקי, נחום היימן, סשה
ג'אז לרגעים "בלתי נשכחים"? למה התכוונו העורכים? האם לצלילים שמזכירים לנו רגעים כאלה בחיינו? שמסייעים בידינו לתחושת ה-דז'ה וו או אולי הקטעים כשלעצמם הם האולטימטיביים, ה"בלתי נשכחים". אחרי ששמעתי 13 קטעים, ג'אז מלודי להפליא, הייתי בוחר ב"ג'אז לרגעים רגועים". רגע
הז'אנרים שזכו לחשיפה תחת משבצת "מוסיקת העולם" בסדרות "מסביב לעולם" של חברת "פוטומאיו", היו הרגאיי והסלסה, פחות הטנגו שעדיין מזוהה כארגנטינאי כמעט בלעדי. עם זאת, ישנם כמה אמני טנגו מצוינים ברחבי העולם ( בעיקר באירופה), והאוסף הזה מציג רשימה של
נאמין לו להכרזתו ש"Final" הוא אלבומו האחרון? אנריקה איגלסיאס חשף את הדברים בשידור הלייב של ריקי מרטין באינסטגרם. "זה הולך להיות האלבום האחרון שלי", סיפר איגלסיאס על האלבום החדש, הראשון שלו מזה 7 שנים (הקודם – ‘Sex and Love’) ,
מזכיר את הטקסטים של הפופ הים תיכוני. גם הגבר המקסיקני בוכה בלילה, מתגעגע, צועק אל השמיים, כורע ברך. יותר מחודש שהיא לא איתו. אין לו חיים בלעדיה. מוכר? לפי השת"פ בין אטרף הישראלית ללהקה המקסיקנית לוס רומברוס – מסורת הפופ
נכון שזה אלבום מז'אנר ה"איזי ליסנינג", אבל בשום אופן לא בקונוטציה של הקלילות הנסבלת. האלבום שיצא ב – 1974, חכם ומרגש. אליס רג'ינה היא לטעמי מהזמרות הגדולות בתבל, ולא רק במוסיקה הברזילאית. ההבעה שלה תואמת את המוסיקה של ג'ובים ככפפה.
הלאטין ג'אז תמיד חוזר, וזה טוב. לאטין ג'אז זה למעשה, לטינו-אמריקנו. במחצית הראשונה של המאה הקודמת הגיעו הרבה נגנים-מהגרים קובניים לערים כמו ניו-אורלינס לחפש עבודה. מכאן מתחיל החיבור – בין הג'אז והבלוז האמריקאניים למקצבים הקובניים. אבל הפריחה הגדולה בחיבור בין
רציתי לשמוע את דעתו של נתן זך על מוסיקה ישראלית עכשיו, אפרופו מפגש איתו ועם נורית גלרון לקראת אלבום שבו היא שרה משיריו. זך מזג לעצמו כוסית יין אדום והתלבט מה חריף יותר לומר – "דרעק" או "זבל". ואחרי ששמעתי – הבנתי שכשנכנס יין,
את האוסף הלטיני יש להחזיק בהישג אוזן. רגעי קסם? קסמי שלי אינו קסמה שלה. אבל יש כאן כמה כאלה מקסימים – שהם עבורי רגעים של עונג. אוסף מכל הבא ליד, סלט ושאר יקות ופירות, ובאמת כדאי לבחון כל קטע בפני עצמו. אבל
באד באני הוא האמן המוזרם ביותר של ספוטיפיי? שחור על לבן. הסופרסטאר הפורטוריקני, בניטו אנטוניו מרטינז אוקסיו, בשמו המלא, הוא האמן המושמע ביותר של פלטפורמת המוזיקה עם 8.3 מיליארד השמעות ברחבי העולם. הלהיטן הלטיני וזוכה הגראמי, שהוציא אלבום חדש בשבוע
מה הולך בפופ הלטיני? ממש כלום. ממחזרים נוסחאות רגאטון על טקסטים חרמנים. הניקי ג'אם הזה זקוק לגוף שלה, לא לנשמה: My favorite fuck, huh/ The baby that I need/ Why don't you come here now?/ I don't want to end
מאנו צ'או, לשעבר מנהיג ה"מאנו נגרה", עושה מסיבה בכמה שפות, מקצבים, ובלי פאוזה בין רצועה לרצועה. אחרי CLANDESTINO, שנמכר במליונים, צ'או משתמש בנוסחת קירוב הלבבות בין הלטיני, רגאיי, קריבי וכל דבר. הוא תופר ערב רב של דיאלקטים למוסיקה מזיזה, שבסיסה
כמעט בעקבות כל תנועה תרבותית מצליחה, מגיעים הקופצים על העגלה. גלים מוזיקליים ששוטפים את האוויר הם רגאטון, טראפ, כמו גם זמרי הפופ המצליחים הם מרחבי אמריקה הלטינית. תיירי מוסיקה מזדמנים שקופצים הם מצליחנים כמו די.ג'יי חאלד, די.ג'יי סניק, טייגה. בלאק
לשמוע את ג'ולייט גרקו זה כמעט כמו לצבוט את עצמך, כי גרקו היא באמת אגדה שנדמה לך שהעלו אותה מהאוב, כאילו הגיעה מעולם של רוחות רפאים. הפנים הלבנות האלה, האיפור העמוק הזה, הלב הזה שעדיין פועם מאחורי הבגד השחור. והיא
