נדב ביטון

נסרין קדרי צילום מרגלית חרסונסקי
מוסיקה ישראלית

בנאדיק (קראתי לך)

מילה אחת בערבית 'בנאדיק باناديك נותנת לנסרין קדרי לגטימציה להמשיך לנוע על קו המיינסטרים בין הערבית לעברית. בקול האמוציונאלי שלה, היא  מנסה להעניק אמינות  לטקסט התפור הזה, שבו שם הכותב דגש יותר על חריזה שבלונית מאשר שירה מקורית אותנטית. נסרין

יוני יעיש - הרעימי בקול
מוסיקה ישראלית

הרעימי בקול

שירי השירים אשר ליוני יעיש. מפליג למרחקים בפואטיקה, שאינה שגורה בפי כותבים עכשוויים. "פתחי מרכולתך לממכר דמעתי/ רככי סלעי בזלת נחצבים מהר בוכה", הוא מבקש מיצירתו. יעיש משתף את איתני הטבע בסחף רצונותיו – הרים, שדות, פלגי מים. שפתו מגיעה

הראל מויאל שטח אש
מוסיקה ישראלית

שטח אש

הדיבור על "שטח אש" ופחד בירושלים  אינו הופך אצל הראל מויאל לאמירה ממוקדת. הוא עטוף בהתרפקות וברומנטיות מרככת.  מויאל אינו הזמר-יוצר שילך עד הסוף בהבעה נוקבת. הוא ייצר תבשיל ים תיכוני, פאנקי מזיז ופריך: כרך געגועים ל"חיוך עיניה החומות" במצב

יוני יעיש - קציר
מוסיקה ישראלית

קציר

הקציר של יוני יעיש מתקיים כנראה בארץ אחרת, או שאלה געגועיו לארץ ישראל שאיננה עוד. כמה פיוטית אהבתו לה, נשענת בצורה שקופה על מטפוריקה מתחום הקציר. הוא ילקט בה נחמה, חורש איתה את הימים שלו, נושם אותה כריח הקציר. לא

שירו של דביר

דרכי הדמיון מובילות את האדם למקומות בלתי אפשריים. באמצעותו ניתן לשרוד את החיים: ציפור ללא כנפיים עפה לה לשמיים בזכות הלב, לא הגוף. נחל יבש שמוסיף לנוע בזכות שיר וגעגוע על שבילי שרב. המטפורות המרכזיות בשיר משקפות את האדם המוגבל

המופע המשותף

הכבוד לדקלון. זה הערב שלו. כשהוא שר לסיום "אל תשליכני", עבר בי רטט. מה עושה פה סגיב כהן? בואו נפרגן-נסנגר: אני מאמין, כי הוא קפץ על העגלה של דקלון ממניעים כנים. הוא מצדיע, מפרגן לאיש ולאגדה, וגם מוסיף סלסול וחן

סינגלים חדשים

סתיו

מה עושים? אני שומע עמיר בניון אצל יוני יעיש. מי שיגיד – אין שני עמיר בניון – אסכים עמו. מצד שני, יוני יעיש הוא כישרון ייחודי. פייטן מודרני אמיתי.  כשהוא מסלסל – אתה מאמין לו. שיתוף הפעולה עם המעבד והמפיק נדב ביטון

פרח המדבר האלבום המשותף

בקומוניקט שנשלח עם האלבום מדברים על סגיב כהן, "הדור החדש", שקיבל את הלפיד מדקלון, נציג הדור הישן. מה רצו לומר? שסגיב כהן הוא ממשיכו של דקלון מבחינת סגנון וז'אנר? אני מסופק אם סגיב כהן היה חותם על זה, אבל הוא העדיף

אהבה גדולה

 מרגול וזהבה מגיעות על תקן בת דואבת ואמא מנחמת. "אל תבכי בגללו, שימשיך בשלו /תעלי על דרך המלך / אל תתני לדמעות שוב לפרוץ בלילות / ותני לחייך קצת ער" הן העצות שמרגול נותנת לזהבה המקוננת. שיר פשטני, עובד על

אמה

ביחסים שבינו ובינה מחפשים אמת, בעיקר אמת. את האמת ניתן לחוש גם ללא מילים. אמה מסתכלת עליו "ישר לתוך העיניים", והעיניים מדברות. יש פחד, יש חשש, יש דברים שאין אומץ להגיד. אבל היא מראה לו את מה שחשב "שלא קיים",

ההופעה

לפני ארבע שנים הגיעה לביתי בחורה, ליאת יצחקי שמה. אני, בתחושה של "מגלה כישרונות", הבנתי כי שיחקתי אותה. גיליתי זמרת. מאז, המתנתי, שבמהלך השנים יקרה עם המופלאה והנאווה משהו גדול. מצד שני, הסיפור שלה הסגיר בעייתיות: הזמרת, אז מבית שאן, הייתה

תנו עוד אהבה

תחייך כי לא אכלת אותה. יש עוד אהבה בעולם. כל מה שצריך זה קצת רצון, והעצב היה כלא היה, כי במילא השררה מנצחת ומעטים מתחלקים בכל הכסף. יאללה, בואו נעוף על הנאיבי זה. צריכים רק להאמין. בחוץ ארבעים מעלות, פקקים,

בדרך לביתך

השמש שוקעת, השתיקות צורמות בלב, הכאב מתגבר וחובר לפחד שמוחק את כל הטוב. אבל אז – מהפך: היא מצילה אותו – גורמת לו לחייך, לפרוח, היא אור בקצה המנהרה מול כדור השלג המאיים. מתרוקן מ"כל הכאב". אדיר גץ עבר את

שכרות נעימה

לשכרותו הנעימה של יוני יעיש יש תפקיד דומיננטי בשיר הזה. הוא מאנישה – רוצה לחיות בחיקה – כי איבוד החושים עושה רק טוב. הוא מבקש: "נעימה עוד אצרוב שירתי / בצִבְעי מלבושך אל תהי לי זרה/ אם תשוב בִּינַתי להשכין בי

כשהרוק פוגש את הזמר המזרחי

יומן שישי ערוץ 2 שלח כתבת לעשות סיפור על "2 צדדים למטבע" – פרויקט גרסאות הכיסוי שיזם נדב ביטון בו זמרים אשכנזים מערביים מבצעים "שירים מזרחיים" ולהיפך – זמרים "מזרחיים ים- תיכוניים" מבצעים שירי (יענו) רוק. לביטון לא הייתה שום יומרה

המציאות שלנו

במציאות שלנו התחרות קשה: בטוח ששיר ביטון רוצה להיות המלכה החדשה. האם תהיה? לא פשוט: כוכב נולד, שממנו באה הציב לפחות אחת בז'אנר המיינסטרימי שלה – שלא תעשה לה חיים קלים – שירי מימון.  אני לא אומר נינט – כי נינט עשתה שינויים

דילוג לתוכן