סינגלים ישראלים

החסר מוליד רצון למלאו. הקבצן חולם על מיטה, לחם וחמאה. שבור הלב – יזכה באושר, אם היא תחזור אליו. השחקן בתיאטרון – בשבילו הקהל הוא כל העולם. הדוברת בשיר טוענת כמי שבאה מהמקומות האלה, הסירו דאגה. הכל נמצא כבר כאן

לי גאון שרה על "שקיפות מדויקת" ביחסים ביניהם. שגרת היום-יום. השיר נשמע קברט בטעם צרפתי עם נגיעות של ג'אז צועני. השירה אוורירית, אינה טעונה דאגה, מפוכחת, טיפה מחויכת. נשמעת יותר כמספרת על ופחות מי חשה את. תיאור מצב של יחסים

מי אם לא אלתרמן. אין כמו אלתרמן לפתור בעיה של מלחין. השפה? "כרוזים"? "טלגרף"? "רדיו מציף את הרחוב בנאומים"? לא בדיוק מתאים לזמננו. אלא מה: תימצא תמיד "הצדקה אקטואלית". אלתרמן כתב על מסע שמועות ש"מתגלגל בריצה" – תחילה הוא כל

זמרי ישראל מוזמנים לאולפן (סידורים מיוחדים ייעשו) כדי לחבוש אוזניות יחד עם אהרן רזאל ושולי רנד ל – we are the world – לבעלי אמונה. השיר הוא המנון. יתכן שהוא מכוון למישהו מסוים, אבל אפשר לעשות בו שימושים כמעט לכל

14 פעמים שר בעז שרעבי את המילה "יפה". חמוטל בן זאב תפרה למאהב הרגשן שיר ללבבו. יפה היא ויפה היא, כמו הזרם של המים מתפתלת מתוקה ורכה. עיניו שעסוקות בלהתבונן נונסטופ ביופייה. כל כך יפה, שכבר בא לראות אותה. היוםהאוזן

טון מדוכדך מספר סיפור על יחסים, למעשה "סיפור רע" של דחייה- משיכה. אני נתקל לא מעט בנרטיבים המלנכוליים האלה, כמעט ז'אנר של טרובדורים עירונים שיחסי הבינו-בינה שלהם עולים על שרטון, שרים ומנגנים דכדוך. נוסע, עוזב, נמשך, שותה. צרות אישיות. המוסיקה