סינגל חדש

למרות שהשיר אישי מאוד, חתומים עליו אבי אוחיון ודודי בר דוד, ששרבטו לאיתי לוי דברי התרפקות על אמא אהובת ליבו. לשיר שרבבו  מיני דעות לא שייכות כמו "כולם שפויים רק העולם מוזר". ומצד שני אמירה קוהרנטית יותר – "היום כולם

בני האדם חיים את חייהם על היבשה המוצקה, אך את מהלך הווייתם הם מבקשים להבין דווקא באמצעות המטפוריקה של הפלגה ימית נועזת. זהו כפיר בסון של "סירה טרופה", שיוצא למסע הזוי ומוטרף של חיפוש עצמי, משאיר מאחוריו את עברו ואהוביו.

נינט מטעינה את חקר נפשה באנרגיות רוק מלהיטות. היא שרה על פחד. מישהו אומר לה: "תמיד את זורחת במקומות מלאים פחד". הפחד מתעורר כתגובה לדבר מסוים שקורה לנו או, כציפייה לקראת איום עתידי. השיר הזה מציג את נינט בפרץ אדרנלין

אני נתקל בשירים רבים שבהם יוצרים צעירים פונים לאלוהים בבקשת עזרה. החיים האישיים אינם קו ישר וחלק, משברים מתרחשים לרוב כשרמת הציפיות של האדם מעצמו מתנגשת עם הישגיו ויכולותיו האמיתיים או בין מה שהוא רוצה להשיג לבין מה שהושג בפועל.

מה קרה שם בחדר? אנחנו רוצים להיות זבוב על הקיר.  מה שקרה הפך את שחר כהן מגולם לפרפר. מה אומרת המטפורה? ביום בהיר אחד, משגדל הגולם, יוצא ממנו הפרפר הצעיר, כנפיו היפות נפרשות ואחרי זמן קצר, הוא עף לחייו. האם

נדיר לשמוע פתיחה בשיא ההתרגשות של הזמר. אלמוג טבקה לא בזבז שניה. מכניס אותנו  לסיפור שלו בעיצומה של סערת רגשות גדולה. ניסיתי לשחות בתוך המערבולת שלו שלאחר טראומת הפרידה מאהובה, והלכתי לאיבוד. האם הוא מנסה לשתף בבעיה נפשית קשה, שנוגעת

ושוב שיר התבכיינות על המאכזבת. סחורה עוברת לסוחר. אייל גולן בתוך עמו הוא שר. יודע מה עובד. קינתו של המתוסכל, שלא הכי ברור אם הוא שמח להשתחרר ממנה או נופל שבי לגעגועיו.  גולן אפילו דיבר עם אלוהים על כך. "והוא

השיר נפתח בשריקה נונשלנטית המשרה אווירה נינוחה. זו נקטעת בראפ שמתחיל ב"הלכת המפתיע". בסיומו של הקליפ מופיע כיתוב: "בקיץ 2004 נסע אודי אבן (*) עם חברים לחוף מעיין צבי. בבוקר של יום שישי הוא נכנס למים, קיבל דום לב וטבע.

אז מה דריה ורד רוצה מעצמה? בלשון הפרוזאית שלה – אין לה הסבר ל"מחלתה". אם לה אין, אז בטח לא לאהובה, זה שבתודעתה קורא לה לבוא הביתה לנשק אותה "צפוף". השיר הוא מהסוג התרפויטי – שפוך מצוקת נפשך  בעוצמה, זעק

עדן מאירי דוחס לשיר מבט על "החיים" בעידן הזה ("לאן כולם רצים?") על אנשים חלשים  ש"מראים קצת יותר מרגישים קצת פחות" (משפט סתמי), וגם נוגע ב.. פסיכולוגים ש"עובדים שעות נוספות" , ומכאן הוא גולש לאהובת ליבו , מציע לה לשכה

שנשתתף בצער תיסכולו? עומר אדם ,הזמר המצליח ביותר בשנים האחרונות, מקונן על היחס של כל העולם ואמא שלו אליו, על כך שבכל צעד שעשה חיפשו אותו. זהו שיר של מצוקה לא שקרית. הבחור נולד להיות כוכב, אבל לא חזה את

הפרק החדש בדרכה המוזיקלית של מאיה בוסקילה מחזיר לאישה המחפשת אהבה. האם מצאה את בן הזוג המושלם עבורה?  הוא האור, הוא האמת, והיא לוקחת אותו נטו לאי בודד. הדימוי של הגבר לחד קרן מחזק אמונתה בטוהר הקשר, ובאמינותו, כלומר הוא

זיכרון מוזיקלי נגוע במגע נוסטלגי מתנגן במנגינה ובהרמוניה שמגלים מוזיקאי מהזן המובחר. יושי (יוחאי בלום) אקוסטי למהדרין מחפש את המעבר לשגרתי גם בטקסט, גם במוסיקה. הזיכרון ש"שינה לו את החיים" מטעין אותו לחזור למקום שבו ניתן לגעת ב"צלילים של בית",

הגר יפת היא הקול שמתפקד נכון לעכשיו כצעקה אחרונה בשוק המיינסטרים הים תיכוני.  שרבטו לה שיר שמושר כמכתב לאהוב שכבר לא איתה. היוצרים עובדים לפי הזמנה. אין בשיר הזה שום דבר מקורי שיבדל אותו מעשרות שירי אהבה-אכזבה-שברון לב שמספקים לזמרות

משה פלד מרגיש אור פנימי, שיש מישהו שפוקד את השמתו כל לילה. מבקש ממנו בקשות, מחכה לניסים. מתמלא בכוחות מחודשים. החילוני האתאיסט יאמר: אשרי המאמין. מצד שני נראה שהחיפוש אחרי תשובות הגיוניות לשאלות תיאורטיות, איננו מביא לשום דבר בתחום האמונה.

שנשתתף בצערו? האיש אינו עומד בלחץ/. ניסה כבר הכל, אבל לא נלחם עוד עליה. תפס מרחק כדי לשמור על עצמו שפוי בשבילה. גם אם לא הבנתי הכוונה, הצטרפתי אליו לאוטו לנסיעת המרמור המדוכדך. היא אשמה? האגו שלו? האנרגיות השליליות שהיא

צעד קדימה לאותו מקום הוא למעשה צעד אחורה. "פול טראנק עושה ניסיון להתפלסף על מהות החיים בסוג של התפקחות. התובנה נדושה משהו: אין תכלית לאדם, אין מהפכים בחייו, גם אם ניסית להיות מישהו אחר, הבנת שהכל חרטה – לימודים, תארים, מעמד,

רונה קינן מוצאת קשר בין שוטטות בעיר ובין חווית האהבה. העיר במציאות המודרנית קודרת ומדכאת. זוהי מהות החיים הקפיטליסטים במטרופולין רווי הניכור הצפוף בהמון אנושי אנונימי ובגורדי שחקים קורעי רקיע. העיר המתוארת חסרת נשמה, איבדה את אנושיותה. השאלה "איפה את"

נגמר לו הדלק, נגמר לו הסוס מה שמתחרז עם "יום עמוס". איזה חרוז מעפן. מי ששרבט לאליעד את את שיר המתייסר בכאבי אהבתו המנותקת, מרח כאן טקסט שהיית משתמש בו בשיעור לכתיבה יוצרת כדוגמא לטקסט מְחוּרְטָּט. הוא לא יכול לישון

שלומי שבת אנושי, הומני, חמלן, חָנוּן ורָחוּם.  הקול שמגיע מהנשמה.  זה שיר ששולחים לבת זוג אחרי שנים של זוגיות. עברנו את כל המכשולים עד כאן, אז בואי ניזכר ברגעים הטובים, נחזור לפשוט, נחיה כמו ילדים. הכל  נשמע סתלבט, ולפתע – 

זה נשמע כמו המנון הניצחון של הליכוד והציונות הדתית. (השיר מסתיים ב"נצחונות") אחרת: מה סיבת ה"סיבות למסיבות"? האם יש ללהקת שלווה סיבה מיוחדת בימים אלה לצאת בשיר שמחות והילולות?  חגיגה  לשם חגיגה? אולי יש סיבה למסיבה שכותב שורות אלו אינו

על מה היא חושבת עכשיו, שואלת ללי ומספרת את את הסיפור הקשר הבעייתי עם מי שנמצאת בתוך עולמה. מה מדכדך אותה? מה עובר לה, לללי בראש? האם הנתק ביניהן הוא סיבת החרדה הנשמעת בקולה?  ללי שרה מה שמחלחל בין הלב

אדם צעיר, מבואס, ציני, מיואש, סובל פיזית ורוחנית, אין ענין בשום דבר, הכל "כמעט בערך", גר עם ההורים, שורד ב"כלא של המציאות", גם אמא מנותקת ממנו כמזרח ממערב. מה באמת כל כך נורא? מה סיבת הדיפרסיה הזו? לאוהד שחר יש

נזכרתי ב"איכה" של שולי רנד: "ריבונו של עולם אם נדבר גלויות/ לפעמים אין לי כח בעולמך להיות/ אנה מפנך אסתתר?/ מה אטען מה אצטדק מה אדבר?"  גם ליאל רביבו אינו מסתדר עם עצמו למרות ש"הנשמה רוצה לחיות" . הספקות, היצרים 

אהבה או התאהבות, אהבה או תשוקה? שאלות שלעולם ישאלו. יש אהבה שעוברת מספר שלבים עד שהופכת לאהבת אמת. האם יש מקום להאמין באהבה אינסופית כזו שנמשכת לנצח נצחים. לרבים – זו אוטופיה. רבים (או מעטים) ישבעו שזה קורה להם, שיש