עברי לידר

זה היה ברור כמו שמש ישראלית ביום קיצי: אחרי המחאות על הדחתו – דודו איבגי יוחזר. מה זה חזר. חזר בגדול. באקס פקטור נוסח ישראל, אין חוקים. הדחות? אין בעיה. צפו להתפתחויות טובות. אם תקום מחאה, ישברו את החוקים. בפרק

מדוע דודו איבגי הלך הביתה? לטעמי, על רקע המסלסלים למיניהם, טובים ככל שיהיו, הוא האקס פקטור הכי מיוחד שאפשר לקבל בתוכנית הזו. יש לו מצד אחד, דימוי של השכן הכי  מסכן שממול, הבחור מהמכולת של פרוספר בשדרות. מצד אחר: שנון,

האם אפשר להגיע למצב, שהשופטים יקשיבו לביצוע נטו, מבלי להכיר סיפורו האישי של המתמודד? ניקח את אלמוג קריאף בן 17 ששר "את מביאה הכל לידי דמעות" של שלום חנוך מול חיים לב טוב ששר "ארים ראשי" (גבסו-עוזרי-בעבול). שניהם הביאו את הכאב שלהם

את/ אתה לא נראים כמו שאתם שרים, אומר השופט/ת למתמודד/ת באודישן. זה קורה לא מעט. גם הדיבור של המתמודד שלפני השיר מטעה. מגיע ביישן, כובע עם פומפון, מספר ברעד על אהבה נכזבת, ונראה כמו מי שעוד רגע מתמוטט, ואז הוא

גם סקס יש בסיפור הזה, אם לאזכר את מקור שם השיר ("סקס והעיר הגדולה"). הדיווח של עברי לידר על הילדות הריקניות בעיר הגדולה, שמשחקות אותה מבוגרות, נשמע כמו רפורטז'ה שבצידה מוסר השכל. הוא מצטרף אליהן למונית שירות, מתאר אותן  עושות

עברי לידר מרוגש, מתרגש. אתם יודעים – האהבה. מה יש להוסיף? הכל נמצא במילים. האהבה שבונה ממ"ד. חדר ממלט. גם אם יש פיצוץ בחוץ – לא שומעים. אפילו לא משהו עמום. יש משהו מאוד מדייק בתחושה הזו, שהכל נראה שלם

אשרי וטוב לו לנתן גושן שזכה לעברי לידר. גם להיפך. זה התחיל בהפקה המוסיקלית שלידר עשה להופעה שלו, וממשיך עכשיו בשיר ובדואט מן היפים ששמעתי לאחרונה. לידר עוסק בניגוד בין הכמיהה לחלומי-רגשי ובין מציאות של סביבה מתנכרת ("ואני הייתי כאן