יונתן קונדה – או מיי גוד
איך אתם רוצים את האלוהים שלכם? ליונתן קונדה יש יותר מתשובה אחת. הוא נמצא על קו התפר בין ספוקן וורד לראפ וחוצה את הכביש (באמצעות יונתן נחשוני) לסמטה אחרת, כדי לשאת תפילה לקראת סיום. בסופו של שיר עולה שאלה אחת:
איך אתם רוצים את האלוהים שלכם? ליונתן קונדה יש יותר מתשובה אחת. הוא נמצא על קו התפר בין ספוקן וורד לראפ וחוצה את הכביש (באמצעות יונתן נחשוני) לסמטה אחרת, כדי לשאת תפילה לקראת סיום. בסופו של שיר עולה שאלה אחת:
מה עושים הפרויקט של רביבו בשיר ראפ של רביד פלוטניק שכולו הלל לראפר קנדריק לאמאר? הקאבר לשיר מתוך האלבום "תוך כדי תנועה" הוא החיבור הכי הזוי שהייתי חושב עליו. המרחק בין הראפ של פלוטניק למחרוזות הזמר הישראלים של שנות השמונים
ירושלים – מה יום מיומיים? הדג נחש חושבים שעוד לא נאמר הכל עליה. ירושלים על ראש שמחתי, ירושלים על ראש התבאסותי. קבלו שיעור על מהות מערכת היחסים שבין האדם למקום. האם ירושלים היא כמו ברלין, לןנדון, פריז או ניו יורק?
אדם צעיר, מבואס, ציני, מיואש, סובל פיזית ורוחנית, אין ענין בשום דבר, הכל "כמעט בערך", גר עם ההורים, שורד ב"כלא של המציאות", גם אמא מנותקת ממנו כמזרח ממערב. מה באמת כל כך נורא? מה סיבת הדיפרסיה הזו? לאוהד שחר יש
ראפ מייצר טונות של תלונות. אתה לא מרוצה? קשקש משהו, ברבר משהו. העולם הזה הוא סלט של הבל והבלים, וסלט גרוב מנסים להגיד משו על זה. על ביקורת טורדת, על דיבורים סתם. מה אמת, מה נכון, מה לא. בסוף כל
כסף (מסארי בערבית) מסובב את העולם? זה המסר? בא לי לפהק. ראפ כנראה נותן רישיון לעלות גרה באמירות שחוקות. ליאור ליבמן הלא הוא לילו כנראה לא התכוון להיות באנלי. המבנה והפואנטה מצילים מהנדוש. וגם: ניכרת רצינות מקצועית: השקיע בפיתוח השקעה
מה, אנחנו הולכים שוב לבחור את הפחות/ הכי מושחת מהמושחתים? לא נשבר הזין? שבק ס' חוגגת הופעה בראשון, ובעקיפין מעלה את השאלה: מה נשתנה פה? ביידיש אומרים – גורנישט מין גורנישט. אותה השחיתות, אותם המושחתים, "תגנוב, תחמוד, שקר, תבגוד, תבעט,
"תקוע בפקק" יכול לשמש מבחן למוסיקאים מתחילים לכתוב תרגיל בהלחנה. מילולית, אין כאן אתגר גדול להמציא משהו על לחץ, אבל תמיד אפשר להפתיע מחוץ לקופסה. מטפורית, זה לא רק הכביש, אלא התחושה שחיים בלחץ ללא מוצא,גם כשאתה בורח וממריא לאנשהו,
כל ראפר שני כאן מבטיח לכבוש את הקיץ, לחגוג בגדול, להרקיד את המדינה. תרשו לי לא להצטרף לחגיגה של מי שחיים בבועות של ג'קוזי, שהלילות נשרפים להם כמו פיוזים. דיג'יי גל מלכה את האולטראס משתובבים במשחקי מילים כמו .. נועה
אני הולך מעט לאיבוד ביער המילים של הדג נחש, ומנסה להבין למי שייכת השפה הזו. את מי מייצגת, או שזו שפת סתרים שלא מייצגת אף אחד, אבל נועדה להרים את החגיגה, להביא את הדגים אל הבמה על צונאמי. בכל זאת
חוזרים לשיר שפתח את אלבומו השישי "תוך כדי תנועה", שיצא בספטמבר 21' . זהו רביד פלוטניק בגלגולו הנוכחי, משתמש בתהליך התפתחות החרק כדי להראות את גיחת הבוגר מהגולם. זהו נצ'י נצ' שהפך לרביד פלוטניק תוך כדי תנועה. אין זכר לשם
רועי קורנבלום השכיב עצמו על ספת הפסיכולוג הפואטית שלו. זה אומר: תן לתסכוליך לרוץ לפניך. שחרר כל מה שגורם לך מפח נפש, יאוש, עצבים, דיכאון. כמה טוב שיש מקום לשפוך. יצא היפ הופ מרמורים טוב, אותנטי, שיכול לשמש מסמך לאינספור
באוגוסט 2020 הוציאה להקת הדג נחש בעיצומן של ההפגנות נגד ביבי שיר שנקרא "בומבה". השיר נפתח במשפט: "מטירה מבני ברק מלב המדבר/ ירושלים או סתם איזה כפר/ פותחים את הפה כי זה מה שנשאר". בראיון עם קובי אוז על תרבות
למה רק דגל אדום? אילו אני תום שנייד הייתי מוציא למאהב הזה דגל שחור, אבל שנייד מן הסתם מעיד בהומור הראפרי על תכונות שהוא שונא בעצמו, ואז די בדגל אדום. יש מצב לפשרה, לחזרה לאחור, בני אדם שבירים, מעדיפים לפעמים
מוקי משחרר אמת בוערת, הארת קיום קולקטיבית ואישית במציאות עכורה ומבאסת. זו ההיבט השפוי שלו. הראפ מורכב מהרציו (מוקי) ומהאמוציו (שקל). מצד אחד, הרע לתפארת, המשמעות שבבדידות הקיומית הסוגרת, חיים כמו אגדה, פסיכוזת המונים, זה לא מאלוהים (מוקי) ומול המציאות
מי לא רוצה לזכות בכסף בחינם? לא נלך סחור סחור. מפעל הפיס חי בגדול מכל מי שרוצה לזכות בכסף בחינם. זה לא הכסף כמו החלום. נועם צוריאלי הלך צעד אחד קדימה ומנתח מצב שהוא כבר זכה. צוריאלי עשה מזה ראפ.
מוזיקת הראפ, כדאי להזכיר ,החלה כמוזיקת מחאה, אבל במהלך השנים הפכה פס ייצור לראפרים שהשתמשו בה לנושאים מכל הבא ליד. התפיסה המיושנת לפיה ראפ הינו דיבור קצבי למונולוגים בוטים – עבר מן העולם. הראפר הפוסט מודרני משתמש בראפ לא לנאום
נכון שהכל פה נכון, וזו אולי הבעיה של השיר, שהוא מספר לנו דברים מוכרים על חוסר יכולת לקבל את השונים, סיפורים על זוגות מהקהילה הלהטבית שהוציאו את כל הונם כדי להביא ילדים מחו"ל, אי שוויון, ועד אלימות שמגיעה לרצח. חרזו
ראפ – מדור התסכולים. ככה וככה רצה להיות – "למלא ת'מדינה בתוכן ובמלל", אבל המציאות טפחה על הפנים, שנים של אכזבה, ריק מתוכן כשאין לך אמירה, ממשיך לקווות, לבנות, אבל תשוקה בלבד אינה מספיקה. רגע אתה כאן, ורגע זה נעלם.
נצ'י נצ' (רביד פלוטניק) לוקח על עצמו את תפקיד החברה ששופכת את כל מה שיש לה להגיד עליו (האהוב לשעבר) ועל התקופה המחורבנת של אהבה כפוית טובה. את כל מה שיש לה להגיד – הוא אומר, כמו כדי להזדהות ולרדת
הראפר מפציץ בשאלות ובתהיות. מי אני, מה אני, אנה אני בא ולאן אני הולך. ראה אלף מטרות. לאן לכוון? האם "עולם אחר" יציל? המוסיקה? אז כן, מירוץ החיים מבאס, עד שמאבדים תחושות. המסקנה גם היא מוכרת ונדושה: אם אין אתה
וידויו של מי שהחיים לא חייכו אליו. כפיר צפריר משחרר מקבץ מבואס על בנאדם, שחייו מובילים לאם-אין-אני-לי-מי-לי. גם אלוהים נמצא בכתב האשמה-דכדוך. צפריר משליך הכל למצבור התלונות כדי להבהיר: אני מרגיש באסה, מתוסכל לאללה, כל העולם חארה, כולם נחשים, לא
השיר אמנם נפתח בקטע מתוך הפיוט "שלום עליכם", ששרים לפני הקידוש וארוחת השבת, אבל זה אינו שיר על השבת. זה שיר על אהבה ועל כוחה כמצילת חיים משבת לשבת. זה שיר על העדפת הרוח על פני החומר, על חיפוש המתוק
מוזיקת הראפ מזוהה בדרך כלל כמוזיקת התרסה-מחאה בה הזמר-ראפר מעמיד את עצמו במרכז בתמהיל מגלומני של תשבחות עצמיות ואמירות בוטות בעניינים של חברתיים ופוליטיים. הראפר איזי סוטה בשיר החדש לשביל אחר – יועץ זוגיות במשבר. הטקסט מנסה להקיף הכל –
עושה את הכל בשביל החבר'ה או בשביל עצמו? אני עושה הכרה עם זוהר כספי, הלא הוא זי קיי. יש מקום לידידות מופלאה. הוא עושה את זה גם בשבילי. הראפר חושב מחוץ לקופסה, וזה טוב. לוקח את טונה כעזר כנגד, וזה
לא רק הזמרים הים תיכוניים מתקרבנים מול נשותיהם האכזריות. גם הראפרים המתוסכלים נותנים דרור לשבר ליבם, כשמדובר בנשות שטן שעושות להם את המוות. דן ברטוב יותר מכועס מאשר בוכה. יש לו בטן מלאה על מי שהוא מכנה "מלכודת". אצלו זה
מדברים בימים אלה על איחודים. נשמה פוגשות נשמה, בלי התחסדות, ללא פוליטיקה. בעלי תשובה, חילונים, דתיים. יש רגע גדול שאדם עושה חשבון נפש עם עצמו. חרטה הולכת עם אהבה. ההפסדים, הספקות – מחסירים מהנשמה. קבלת עצמך כפי שאתה ללא כחל
ג'ימבו ג'יי עם רועי דורון ולהקת ספא – הגיטריסט אוריה ויצטום והמתופף איתי כפיר, מציגים אלבום שלישי, שחושף מסקנות ראשונות באשר לקריירה האמן עד הלום: חשבו שידהר על חד קרן הורוד לוילה בסביון, אז חשבו. ממחשבות לא בונים ארמונות. מה
לקחת את השיר הזה לבתי הספר, לרחובות, להפיץ ברשתות, כי החברה הישראלית נמצאת בכאוס נורא. סאבלימינל הגיע בזמן, ואני מוכן לקבל אותו גם בקטעי המגלומניה בראפ הזה. "החברה סובלת מדיעות קדומות / אטמים באוזניים ועיניים עצומות / לא רוצים לשמוע,
מה מהות האובססיה של נועם צוריאלי? לנצח במירוץ החיים, להיות אמן מצליח/ מפורסם ששומע את שאגות הקהל מול אור הזרקורים? לפי השיר האיש מוכן להרוג את עצמו למען החלום. "מתאבד על החלום קרא לי מקמיקאזה/ מנווט את הספינה לכיוון הדבר