משרד החינוך מציע פיילוט חדש, שיצא לדרך בינואר 2017 ב-300 בתי ספר שנקרא "שיר של יום – בוקר בריא". מה זה? המשרד יצייד את מורי ישראל ברשימה של שירים פופולאריים, שמתוכם יבחרו בכל יום שיר אחד, אותו ישירו בתחילת השיעור
"כשההנהגה הגברית המאופיינת בכוח, שתלטנות, אגו ותפיסת מלחמה תפנה את מקומה לצד הנשי המכיל, הניהולי, השכלי והאמיץ, המקום בו אנו חיים יראה אחרת וכולנו נרוויח מזה", זה הטקסט שצורף לשיר החדש של שלום חנוך, פרשנות של הכותב לשירו, ואין הרבה
להקת הפאנק רוק הרוסית "פוסי ריוט" אינה מרפה. הפעם היא יוצאת בשיר מחאה נוקב נגד נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין הנקרא "צ'ייקה", העוסק בשחיתות בצמרת השלטון הרוסי. כזכור בחודש מרץ 2012, נעצרו שלוש חברות הלהקה לאחר שערכו הופעה בקתדרלת ישו המושיע
"הו הא מה קרה – צסק"א אכלה אותה". זוכרים? נינט עולה ליציע לזעוק בתקווה שמי שמגיע לו – יאכל אותה בגדול. היא יורדת על לובשי המדים הצבועים (צבאיים – צבועים), היא מדברת על הצמרת. היא מוציאה אדום לשופט. הנושא: קרבנות אונס
אהוד בנאי זיהה את מצוקתם של האחים כהי העור שבאו מאתיופיה לפני כמעט 30 שנה. הוא כתב: הם מוליכים את עלבונם ברגל אל העיר. הם עומדים מול הבניין, הם עומדים מול לב של אבן, מחכים שתיפתח הדלת מבפנים. מתי זה
רק השם ביבי נתניהו חסר בשיר המחויך והמרקיד הזה שכולו דברים ברורים על הבלוף הגדול. "לשיר הזה יש מוסר השכל/ שבין מנהיג לקוסם יש עדיין הבדל/ שקוסם יכול תמיד לשלוף איזה אס/ אבל אז אין הבדל בין מדינה לקרקס" –
סם קוק (בנו של כומר בפטיסטי, החל דרכו בשירת גוספל ועבר לריתם נ' בלוז וסול) כתב את A Change Is Gonna Come כשיר מחאה לתמיכה בתנועה לזכויות האזרח בארה"ב, בעיצומו של מאבק השחורים באמריקה לשוויון. עד לשיר הזה, רוב שיריו
פעם שירי מחאה היו פולק ובלוז, אחר-כך פולק-רוק. לענקי המחאה קראו בוב דילן, ג'ון באאז, פיל אוצ'ס, ג'ון לנון. שרו שירים למען החופש, נגד מלחמת ויטנאם, למען זכויות האזרח, בעד מעמד הפועלים. גם בישראל שמענו פה ושם מחאה. שלום חנוך אחד.
"אלמנה שחורה" רוצה לייצג מחאה מקומית. רוצה. הבעיה שהטקסט הזה אינו אומר הרבה פרט לקלישאות עם המון "נשמה" – "ילדים נדלקים כמו נרות נשמה", "ילדים רעבים לפרוסת נשמה" ועל הלהקה – "כל הופעה כמו סכין נשמה" כמה נשמה. וגם פטריות
זה הולך ככה: מאז פלסטינה תחילת המאה, שומדבר לא קרה. המעגל חוזר לאותו מקום. הבשורה המרה יותר: שום דבר גם לא יכול להשתנות. עוד יום של חול בארץ הקודש עבר, ונמאס כבר לקטר. "הדג נחש" ממשיכים לקטר ומזמינים את הקהל
מנהיגים חארה, עם חארה, תקשורת חארה. מצב חארה. יאללה נשפוך. יש מה לשפוך. מים רותחים, שיגרמו כוויות. "שירי מחאה"? פאסה. מה הם "שירי מחאה" לעומת המציאות. אלף כבאים לא כיבו את השריפה בכרמל. בא ביבי והזמין מטוסים מבחוץ שיושיעו. דפק טיוח.
השירים של אייל גולן נמנעו עד היום ממעורבות כלשהי בחיים החברתיים או הפוליטיים בישראל. מתכונת הבידור שלו, לא רק שאינה דורשת את זה, אלא אפילו אומרת משהו כמו אני כאן בשביל הבידור לא בשביל פוליטיקה, וזה נכון גם לגבי כל
אתם מתארים לכם מצב ששלום חנוך, אהוד בנאי, דיוויד ברוזה, אביב גפן, הדג נחש, מוקי, יהודה פוליקר וחוה אלברשטיין מתייצבים בית נשיא ישראל לשיר שירים למען זכויות האדם, אי אפליה, שוויון וצדק חברתי? חזון אחרית הימים? זה מה שקרה השבוע
