שמוליק דניאל

יוני גנוט חיבר קולות מנוגדים לשעטנז שמפגיש את האדם מול בוראו על בסיס "משפטי צדקך" מתהילים. קולו הנמוך-עמוק-מסתורי של אריק סיני וקולו הגבוה-מתרפק-מתפלל של יוני גנוט הם שני קווים מקבילים שאינם נפגשים, למרות שלקראת סיום חוברים לדואט. שירתו של הילד

אני מחפש שירי ילדים כאלה בנרות, מהסוג שמכילים את הילד התם במבוגר שבי. המעבר לסתיו המשיק לחורף מחזיר את המראות, את הריחות, את המשתתפים – השבלולים, הנחליאלי, גם החצב והפטריות. הצלילים הנוגים, המנגינה המורכבת, הטון הרך של דנה עדיני מעניקים

לקראת החגים הממשמשים ובאים, שמעתי קול צנוע מזמר פיוט של אברהם אבן עזרא, בלחן עממי של מארק קנופלר מדייר סטרייטס של השיר A Night In Summer Long Ago. במקום לשמוע קול שבר לקראת הימים הנוראים,  חברתי לטון הנוגה והמתכוון הזה,

"צפה להפתעות" בסיום הוא שיר מתבקש לאחר תשעה שירים' שעוסקים בשגרת המציאות מזוויות שונות, אכזבה מקשר עם בחורות, ניסיון למצוא את האושר הנכסף בעתיד במקום אחר, העדפת הלבד על פני הביחד, הילדות על פני הבגרות, מבט על מי שאינה חיה

לא קל לבנאדם. תחושת מחנק. פצוע מבפנים. דלתות נטרקות בפנים. מחפש ניצוץ של ביטחון, מחלומות גדולים נזהר, ועדיין מייחל לרגע מאושר. יכול להיות שהרגע המאושר הוא השיר הזה. תחליף להוצאות על פסיכולוג. כמה טוב שאפשר לשפוך את  המועקות לתוך מעבד

אסף אברבוך מוסר דו"ח מצב אישי על מסע חיים שנע בין הרצוי למצוי, בין חלום לאכזבה. הסקירה מתבססת על סטטיסטיקות, על נתונים דמוגרפיים, חשבון נפש מסכם (נגמר הכוח לשקר לעצמו… נמאס לשמוע שהכל יסתדר), איזושהי תקוה שיתרחש משהו שאין לו

יפתח דקל פונה לרבים. שואל שאלות כמותיות סתמיות שאין עליהן תשובות –"מה עומק הכאב?", מציין עובדות – "אבדה מכם הדרך", מוכיח בשער – "מבקשים נחמה בהבל" וגם מציע הצעות – "אם תמאסו" וכו'  השפה ארכאית, תנכית, כאילו נמצא בהוויה אחרת.

השושן הצחור משמש מטפורת האי הדמיוני של מירב הלינגר, כליל השלמות. מצב אידיאלי, דבר שאינו ניתן להגשמה. היה רגע אחד כזה. ההמשך הוא ניסיון לחזור למקום הזה, לדמיין נפשה לפרח. במרכז השיר – יחסיהם, שידעו מורדות ("הפעם בה החלקנו לבור")

הטראומה שמביעה מירב הלינגר הופכת במהלך השיר למלודרמה אישית של פחד, ומצוקה נפשית. בחלום טוב לה. בחיים – אימה. זה מגיע עד האשמת אלוהים במה שעובר עליה. הטקסט מרומז מדי. המאזין חסר מידע מה הוביל את הלינגר להתפרצות בסוף השיר.

על דבר אחד אי אפשר לחלוק: קובי אפללו הוא סגנון. המילים, הטון, המנגינה, הסלסול. אפילו המעבד והמפיק המוסיקלי, שמוליק דניאל הוא חלק בלתי נפרד מהסגנון של היוצר-זמר הזה. המוטיבים המזוהים איתו עוברים כחוט השני גם לאורך אלבומו הרביעי. המילים? אתה

עוד שיר על אהבה?  אפשר לנסח את השאלה בצורה כזו: מי צריך עוד שיר על אהבה?  אני מבין שבין גוסטו ליצחק קלפטר נרקמו יחסי יצירה.  גוסטו עשה קאבר ל"צליל מכוון", וקיבל מקלפטר "שיר על אהבה". מה חדש בענייני אהבה? אל

אם ילך ממנה היא לא תחפש את היום של המחר. .מירב הלינגר עושה שימוש במטפורות (שסיפקה לב שירה טרטנר) מן הטבע כדי להבהיר  את החשש והדאגה מפני נטישת האהוב. הנוף יבוטל, גם הגינה הקטנה ששניהם צימחו תיבול. לא פואטיקה ייחודית, שלא