געגועים לעיתים יותר מאשר "מפחידים" – קורעים את הלב והנשמה. המלחמה האחרונה, החל מהשבעה באוקטובר, יצרה אוקיינוס געגועים מכלי נפש של אלפי משפחות, הורים, ילדים, בני ובנות זוג. השיר הזה מדבר עליהם. למאזין הלא מיודע אספר, כי הוא נכתב על
כמה אבטיפוס 2021 דומה לאבטיפוס ניינטיז! יש כאן תבנית מוסיקלית, שאינה עוברת מהפכות. כלומר – נאמנים לסגנון הישן והטוב. מה, אתם לא יודעים מי זו אבטיפוס? "תשאירי לי מקום לחבק אותך", "בוקר טוב עולם", "מועקה", "נמסים מאהבה". להתאהב מחדש? לא
כמה מזהים את עצמם בשיר הזה נכון לסוף אוקטובר 2020? הבנאדם קם לעוד בוקר של כלום, נדהם ממציאות שאינה מובילה לשומקום ומהרהר אם זה כל מה שיש בחיים. גם התכנון של מחר-יהיה-טוב ושחייבים לעשות משהו למען עצמנו כדי למנוע חרדות
הגיהנום המקומי מעורר להקות, שחשבנו כי עבר זמנם. אז הנה: יש מצבים מבאסים מהסוג האפוקליפטי, שדווקא מעידים: אתה עדיין חי ואפילו בועט. אבטיפוס של אמיר בן דוד, טל יניב ואיל שכטר קמה לתחיה על רקע נגיף קטלני, שמשתולל בכל העולם.
בום בום בום. מה שעובר לו בלב כשמישהי מנסה לפתותו. איך עומדים בזה? עומדים, מתאפקים, שותקים, אבל לעולם לא מפסיקים לרצות. שירת גברים מתכוונת. תרצו: הימנון המחורמנים המתאפקים, המתבגרים שנורא בא להם, אבל פיתחו מנגנון שליטה עצמית, כבישת היצר. המוסיקה:
רמי קלינשטיין – בראש המצעד השנתי. הוא עם "תפוחים ותמרים" של איתן נחמיאס גלס ולחן שלו, ריטה עם "ערב כחול עמוק" של מאיר אריאל ושלמה יידוב. זמרת השנה – דנה אינטרנשיונל עם חמישה שירים (!) שנכנסו למצעד השנתי – קאבר
אבטיפוס ממשיכה לחזור מן התשעים. מי שסתם הגולל, לא הבין כמה הרצון להמשיך זרם בעורקי היוצרים אמיר בן דוד ואייל שכטר. הנחל שיבש אמנם כבר התמלא כמה פעמים בעבר לפרקי זמן קצרים, אלא שהפעם, לפי האלבום הזה המים שוב זורמים
החזאי כנראה עדיין אינו מבין דבר, עשרים שנה אחרי שהשיר הזה יצא. השיחה המרה הזו שמתקיימת בינו לבין עצמו – טובה לכל עת. אתה לא מאמין בעצמך, במעשיך, אתה מודה בהעמדת הפנים שלך. כל הזיופים הקטנים. אתה אפילו לא מאמין
הקומוניקט שהגיע עם הסינגל מסביר שהשיר הוא מעין שיר נושא לספרו החדש של חבר "אבטיפוס", אמיר בן דוד, "פלאפל אוסלו" (שיר נושא לספר – תקדים?), למעשה הסינגל הראשון שהלהקה מוציאה מאז הסתלקותה ב-1997. האם הא גם חוזרת להופיעה? שאלה אחרת:
