אביב קורן

לשמוע את רוני דלומי לא מתקתקה, לא מתייפייפת, מנסה לחלץ מתוכה איזושהי אמת על פחדים ועל תקיעות מתוך ניסיון שלא צלח  לחיות כפי שהיא הייתה רוצה.  צד שנ, לא ברור מה בדיוק רוצה מעצמה: האם היא  מחפשת אומץ לחיות, להכיר

שירי מימון שרה בקול שקט ונוגה שיר לילד במנגינה ובטון תואמים. שירי ערש מאופיינים בנימה רגשנית ובמילים המבטאות עצב קיומי וחרדת ההורה לשלום ילדו ולהרגעת פחדיו. היא שרה "ניסיתי לשמור אותך ולהן עליך" ומה קרה? סביר יותר – שומרת ומגנה

לרוני דלומי יש טון רך, נוגה ומתרפק. זה, נדמה לי, אזור הנוחות שלה, כשהיא שרה געגועים לזמן עבר בבית שעושה לה טוב, במיוחד הסלון בו היא שרה מול ההורים "שמילאו לי את הקיסריה שבלב", משפט מוזר שאינו תורם לאמינות הטקסט.

גם כשיש כבר מי ש"ישמור עליה" – עדיין היא אינה בטוחה שיהיה לכך המשך. "שוכחת מכל הפחדים שלי רק לבינתיים". רוני דלומי מוותרת על אינטימיות. היא הפכה את הסיפור למלודרמה. את פרץ הרגשנות מקדמת הפקה מנופחת של צליל כלי מיתר

היא אישה של יום. הוא איש של לילה.  סיפור היחסים מתואר על רקע הפער.  מה שהיא רוצה, מה שהוא מבטיח לה.  לא מעניין. לא מיוחד. ואז באה המנגינה הייחודית,  נישאת בקולה של רוני דלומי, ועושה עם השיר חסד. המלודיה והקצב