אדם גורליצקי

מה אכפת לו מעוד אלף כמוהו הצמאים לאהבה? מהזאבים המחפשים מקלט? הוא רוצה את האהבה שלו. איך שר קלפטר: "אבל האהבה שלי היא לא האהבה שלו". אדם גורליצקי מחפש את האהבה שלו, לא גדולה מן החיים, לא מוטרפת אלא "סידור

אדם גורליצקי מכניס עצמו לאזור שירי המחאה. רק שמו של ביבי חסר כאן. השיר נשמע חריזת חירום פשטנית שכוללת שיחת חולין – "הוא מתמחה בלנצל חולשה", רכילות עיתונאית – "גם הילדים והאישה מגוייסים", מוסר השכל – "מי שמפריד בין אנשים

אדם גורליצקי רוצה להאמין ש"לסיפור הזה יכול להיות  סופטוב". המשפט אקראי. האם הוא מתכוון ל"סיפור" האישי ("אני כבר חצי מת/ אבל גם חצי חי"), הלאומי, סוף המלחמות, ביאת המשיח, איזשהו סופטוב כללי? יחסי? כל התשובות נכונות? עד אז "תכתוב לאט בשקט" גם

תקראו מטה את הסיפור שחולל את ההשראה לכתוב את השיר. אדם גורליצקי נמצא חזק בתוכו. סיפור על אהבה שנגדעה בצורה טרגית על "הפסגות הלבנות".   גורליצקי מצליח להפוך את התחושה הפנימית למנגינה יפה בפשטותה, שמשדרת עצבות חובקת. הפשטות הזו, העיבוד שמשרה

מי ניצח, מי הפסיד, מי נשרף בדרך? את מי זה מעניין? המצוקה הורגת את המחאה. אדם גורליצקי משדר רעדי הלוואי שאחרי המחאה החברתית. הוא בחר לשיר אותם בדואט עם דני בסן (הזמר המעולה שהבטיח ולא קיים, פרט להבלחים עם "תיסלם")