אבי בללי בלי הטרקטור? יש מצב? "אוזן בר" בקינג ג'ורג' תל-אביב, אמצע השבוע. אנחנו בערב רוק במיני אולם אינטימי. נקבל תשובה בסוף הערב, שהיא במשפט אחד: חייבים להגיע להופעה הסולו הזו במהדורה החדשה של בללי עם אודי תורג'מן שעל הקלידים
אודי תורג'מן הוא מעבד, מפיק מוזיקלי ומלחין שאינו נותן קולו בשירה. האסון הבלתי נתפס בשבת השחורה בעוטף הוציא מתוכו קול. זה קול של כאב שנולד מדם ליבו. הסיפור מאחורי השיר הוא אחד מאותם סיפורי אימים שהולידו טרגדיות נוראות של משפחות
תוגת שירתה עשתה את עורי חידודין. רבקה זהר שרה את תחושת הלעתיד לבוא, שאחרי לכתנו. השיר מנוסח לא מדויק: "אם נלך" מצב של ברירת מחדל, כשברור, שאין קיים כאן תנאי, והניסוח צריך להיות – "כשנלך". מחשבות על המוות עוברות בראש של
רבקה זהר שרה מהות חיים על מורכבותה. השריטות, הזמן, המודעות לסוף, בערת החיים שעדיין לא דעכה. אין צורך לדבר, היא שרה. השקט אומר את מה שרצינו ואפילו יותר. החריזה הסימטרית המדויקת משרתת את השיר, מניעה אותו בקצב שמגלם דופק חיים
יש לו בעיה איתה או עם עצמו? אז כן – הכל מתתחיל "אצלי בראש" ומסתבך. מה שבראש עובר לדף, אבל הדף הכתוב והמציאות שונים המה. ניב סלוצקי ולידור רצון הנקראים "מַקְרָמֶה בשישי" (אריג טקסטיל עשוי מחומרים שונים שהיה תלוי במרתף של הורי ניב)
משב הרוח הדרמטי של רבקה זהר אכן הופך סופה. כמה טוב שהיא לא ניסתה להיות הסינגר-סונגרייטר של השיר. הפרדת הרשויות (מילים: שחר הדר לחן ועיבוד: אודי תורג'מן) יצרה שיר שנשמע מפיה כאילו היא כתבה אותו. הוא מגיע מעצמותיה, מבטנה, מלבבה.
אם היינו חכמים לפני עשרים ושלושים שנה לראות את העתיד… רבקה זוהר מנסה לתרגם אמוציונאלית שאלון של אם היינו. שאלות/ תהיות של בְּדִיעֲבַד הן שאלות סרק, שאינן אומרות דבר, פרט לניסיון סקרנותי לחטט בעבר, להצטער, להתחרט. אפילו לזעוק על החמצות.
רבקה זהר מגלה צפונות לב. אין כאן סיפור מיומן אישי מאוד, אלא קול פנימי שקיים אצל רבים: ההתבוננות נובעת ממצוקות נפשיות. האם אלו אמורות לשלוט בנו? האם לחיות לצידן בשלום? ההחלטה הצפויה – להמשיך לחיות גם אם כואב, לנהל עליות
אני מניח שרובנו כרגע מרגישים שהם נמצאים במקומות הפחות טובים בגלגל הענק. הקלישאה אמנם טובה לכל עת, והפעם נוח יותר לעשות בה שימוש. אודי תורג'מן הלחין את השיר כבלדה תואמת מצב רוח לפסנתר. אם דכדוך ומפח נפש, ארקדי דוכין הכי
המוסיקה והקול של עמיר בניון העלו את השיר לנתיב המרכזי של הרדיו הידידותי, אלא שהרגשתי שאני מתקדם עם המנגינה, אבל נשאר עם המילים מאחור, ושמשמעותן אינה מתבהרת בהאזנה ישירה. פרשתי את השיר לנגד עיני, וקיבלתי בליל המטאפורות שמתמקד בעבר ובישן,
ענבל גרשקוביץ משתמשת במוסיקה כשיטת טיפול. כשהצעקה אינה יוצאת במציאות, היא הופכת את שיר הרוק לזעקה על גבול ההיסטריה. "לאהוב בלי קול" נשמע אמין יותר בטון הנמוך, המדוכדך. הוא מעיד יותר על מצב הנפש של הדוברת. זעקה יכולה להישמע גם
כותבים עוד שירי אהבה כאלה? אריק סיני שר תחושת אהבה אין קץ. יקבל אותה בכל מצב, כי הוא "מתחדש בה", עשתה אותו "מאושר", היא בלב שלו, עוטפת, מרגשת. אשרי מי שזכתה אי פעם לשמוע מסיני מילים כאלו. על הטקסט נטו
לפי מספר הפעמים ששמעתי וראיתי את עמיר בניון בהופעה בשנה האחרונה (20 שנות יצירה, פסטיבל הג'אז ת"א), אני יכול להיחשב מעריץ, מהסוג הזה שממתין לו בכניסה האחורית של היכל התרבות אחרי ההופעה כדי לחבק ולנשק, לפני שמישהו מריץ אותו לתוך
מה שנכון נכון. מי יתווכח עם הטקסט הזה? מה יום מיומיים? לכל אדם יש חלום, חזון, רעיון. תפילה להתגשמות. מה חידש? סה לה ווי. מצד שני, מי אמר שכל שיר צריך לחדש? אלה ממש החיים – מורכבים מרעיוןמחלום, מחזון שממתינים
אני שולח את הטקסט הזה לפסיכולוג, ואולי גם שיר לוי יצא נשכר ויבין את מהות ההפרעה הנפשית. האם הוא שר "כדי לא לשמוע את השקט", לספר על יחסי אהבה-שנאה עם עצמו, עם הלב שלו? (מה ההבדל? – עצמו לא כולל את
אריק סיני שר געגועים לאהבה של פעם. מנקודת מבטו העכשווית – היתה מושלמת. החיוך, הלילה הקר, השדרה, הירח. הלב שגדל. המבוגר שבך מתרפק. זוהי מהותה של אידיאליזציה. ייפוי המציאות ההיא, אבל גם תובנה מפוקחת, שנשמעת פרוזאית בתוך הפואטי ומקהה הקוהרנטיות
השיר אומר מעט. עדיין חולם על מי שאהבה נפשו. הזכרונות, המקומות, הפנים שהתפוגגו. לא מדובר בחלימה של ממש אלא בתחושת געגועים שממשיכה להציף. השנים שעברו – החיים של עכשיו – והיא איננה. ההתרפקות לא הפכה בלדה רגשנית נוגה, אלא לשיר
בהדרן התיישב עמיר בניון לראשונה בערב לשיר "אחרי 20 שנה" של יענקל'ה רוטבליט ושמוליק קראוס. "ושוב עולה השיר / ושוב עד כלות הנפש / פרי געגועי / ימי רימון וגפן / ורוח בי עוד שר / רועד אותו מיתר /
בעוונותי החילוניים, עלי להודות ואולי לבקש סליחה, שאינני הולך לבית כנסת בימים הנוראים הממשמשים ובאים ומבקש מחילה וכפרה כאחד מבני ישראל. אני מאותם חילונים, שמשתדל לבקש סליחה ממי שפגעתי בו בזמן אמת בלי לערב את הקב"ה. כל הסידור של בקשת
עמיר בניון נוגע בחווית החסר – הפער בין חלום למציאות. בחלום הכל מושלם. המציאות – מורכבת להתמודדות. יש לך אהבה אבל אתה לא באמת יודע איך להגשים אותה. כל מחשבה בכיון מובילה אותך אל החלום המושלם. בחלום שלו הוא אינו
אין כמו עמיר לב לספר סיפור בשיר. הפעם – מפיו של נכזב אהבה שנמצא בכרתים, מועדון תיירים, משאיר הודעות, כי אינה עונה לטלפון. בינתיים, המקום מזמין למכור את עצמו לאחת, עיניים ירוקות. האינטונציה של אריק סיני מסייעת "להסגיר" את עמיר לב, היוצר
עמיר בניון כותב לאשר אהבה נפשו, מתוודה ותוהה. מה בין להתאהב (להיות מאוהב) ובין לאהוב ולהיות נאהב? יש שרואים בהתאהבות פסיכוזה, מצב של מחשבה כפייתית, ולכן היא אולי סוג של הפרעה/ עיוות. מעין מחלת נפש זמנית. כשעמיר בניון שר, "ואני
המפגש בין היוצר עובדיה חממה והזמר יהורם גאון נשען על צירוף של תום אופורי, שלמות ללא גבול, אמונה טוטאלית בטוב והזדהות עם טקסטים מבוססי מסורת ואמונה יהודית באשר היא, גם כשהיא נוגעת באידיאל של ארץ ישראל. בשיר "ארץ חיל" שר
עובדיה חממה לקח פסוקים מספר משלי, ושזר מהם שיר לטובת אלבומו החדש של יהורם גאון. שירתו של גאון כתמול שלשום – דרכי נעם. מקפיד על קוצה של הטעמה, רהוט ומצלצל כמו בימיו הטובים. מצד שני, עם כל יופיים של השירה
עמיר בניון הגיע למשכן לאומנויות הבמה בת"א עם "מילה ברוח", שיר-אלבום חדש. מילה אחת-תנועה אחת יוצרים את קסם החוויה. כדי להגיע אליה צריכים תשומת לב ורגישות בלתי רגילים למזעורם. האנטיתזה – התרחשויות לא טבעיות שמעוררות תשומת לב – לקויות שסותרות
צליל כינורות ערבי פותח שיר הזדהות נוגה עם כלה בליל כלולות טראומתי. עמיר בניון חווה את תוגתה דרך משקפיה של המשוררת מרים בניון, זוגתו, שנכנסת לנשמתה ולמצוקתה הנפשית. . גם אם לא ניכנס לעובי קורתו של הטקסט, מצטיירת כאן תמונה
עמיר בניון מרגיע: "בן תמותה אל תפחד … כי זה אצלך הכל בתוך הראש". טקסט קצר וקומפקטי שזורם בכיוון אחד: על האדם לא לבזבז אנרגיות על פחדים ו"חפירות", כי "הכל בראש". מחקרים הוכיחו, כי כאשר האדם יכיר בכוח של המחשבות
עמיר בניון להאזנה ידידותית? יש דבר כזה? כלומר יותר ידידותית ממה שאתם מכירים? תנו לו את הפסנתר של אודי תורג'מן, ערבבו להיטים גדולים מהרפרטואר המוכר עם קאברים מ"שירי ארץ אהבה", קטע אינסטרומנטלי למצברוח טוב ותקבלו עמיר בניון אקלקטי בתפזורת רפרטוארית
