אוהד חיטמן לפניך
מעשה הבריאה מגויס לספר אהבה אולטימטיבית מהי. אוהד חיטמן הלחין ושר מילים של הדוד עוזי חיטמן ז"ל. לא רק הראשים שלהם מדברים אלא גם הלבבות. אוהד שר אהבה ניצחת של חיים שלמים שלפניהם לא היה כלום ואחריהם לא יהיה כלום.
מעשה הבריאה מגויס לספר אהבה אולטימטיבית מהי. אוהד חיטמן הלחין ושר מילים של הדוד עוזי חיטמן ז"ל. לא רק הראשים שלהם מדברים אלא גם הלבבות. אוהד שר אהבה ניצחת של חיים שלמים שלפניהם לא היה כלום ואחריהם לא יהיה כלום.
הראל סקעת חוזר למנהרת רכבת הפסטיגל, במלאת 40 שנה לדהירתו. יש כאן קטר מסחרי שאינו שובק חיים. מבחינתו של סקעת זה ניסיון לעוף על האירוע ("אני יכול לעוף בלי לדעת לעוף / זה עושה לי בגוף הרגשה של קסמים נעימים")
לא ספרתי עשרה פסנתרנים. גם עם שלמה גרוניך עצמו שעלה רק בסיום, לא היו שם עשרה פסנתרנים. כשמדברים על פסתרנים – יש פסנתרן, ויש מי שיודע לנגן בפסנתר, וההבדל הקטן – גדול הוא. עשרה או חמישה פסנתרנים – זה היה ערב שפסטיבל הפסנתר
אוהד חיטמן שר "שיר קטן" על אהבה, על יחסים שיש לקיים על אש הקטנה. אם יש בסיס יציב, היא תהפוך שוב לתבערה. חוזרים לבסיס הזה של "מה שבנינו יחד כאן – זה משהו טוב כמו שיר קטן". צלילי הפסנתר, הטון הנרגש
אוהד חיטמן כותב את המחזמר של חייו, נוגע במהות הקשר בין יצר ויצירה. באלבום הזה הוא מצרף חלקי סיפור אישי ותוכן רגשי, ומה שחסר למחזמר – זו העלילה. אחרי "בילי שוורץ" הנפלא ברור, שהסיפור המוסיקלי הוא חלק בלתי נפרד מהוויתו כיוצר. האלבום
תלוי באיזה "אני מאמין" אתה מאמין. מאיזו נקודת מבט אתה יוצא: ל"הדג נחש" היה, למשל "אני מאמין" כזה: "אני מאמין שנכון להיום חלקינו באי השגת השלום / משמעותי וגדול לא פחות מחלקן / של כל המדינות השכנות / ועוד אני
צלילי הפסנתר, הטון הנרגש העדין, המנגינה הקליטה. אי אפשר שלא לזהות את אוהד חיטמן בשיר הזה. הוא מזמר על אהבה לא בהתהוותה אלא בשרידותה היום יומית. חיטמן יורד לקרקע. ביחסים יש לקיים את האש הקטנה. אם יש בסיס יציב, היא
כשאוהבים – נסחפים. אוהד חיטמן שבוי אהבה. לא מתכוון להתנצל. הוא שר את האהבה כפי שהוא חש. אי אפשר בלי הסיפור שמאחורי המילים. הוא (הסיפור) והן (המילים) מקבלים משמעות נחרצת על רקע ניסיון של הממסד (משרד הרווחה) לצאת נגד הורות
הפחדים מהתמעטות הטוב. המבט המפוחד מפני עתיד פחות טוב. נתיב השגרה מדליק איזושהי נורה אדומה. ה"בינתיים נראה לי שנשרוד" הוא צפירת הרגעה, כי הרגעים הנפלאים לא יחזרו. בינתיים אתה בשלב של לנצח את הפחד, אבל עם השאלה מה יהיה עם
אני מזיז את מחוגי הזמן 7 שנים לאחור. כוכב נולד התיישב בשורה הראשונה במרכז דוהל בשכונת התקווה כדי לשמוע מה עשו זמרי ישראל לשיריו לרגל יום הולדתו ה-86 של שמעון פרס. אוגוסט 2009. צבא צלמים, שומרי הראש. סטנדינג אוביישן. כשהכוכב עלה
איך ממירים את היצר הטבעי לחומר (מתנות) לרוח של יצירה ואהבה? זו בקשתו-תפילתו של אוהד חיטמן. שיר זעקה להצלה מפני היצר הרע – "אנא הצילני מפני עצמי", כי גם כשהטוב הזה מושג – עדיין נאבק בתוך עצמו. אוהד חיטמן מבקש
אני הופך לעצל, כשמגיע דיסק של מחזמר, ועוד 21 קטעים שמתארכים לכמעט 80 דקות. מחזמר ישראלי? –המוטיבציה להקשיב נעשית רדודה יותר. למה? אתם רשאים לסקול את כותב שורות אלו על שמרנותו: הוא קשור בעיקר למחזות זמר קלאסיים גדולים מ"הלו דולי",
אוהד חיטמן נאחז בתפילת "מודה אני" להודיה ולהודאה. הודיה – ברוח התפילה הנאמרת מדי בוקר, על שהבורא החזיר לך את נשמתך, אחרי שהיית חסר מודעות בשינה. התודה על החיים כל יום מחדש, כי הפקדת את רוחך בידי אלוהים, ככתוב בתהילים
שלומית אהרון הגיעה למקום הנכון – לבית האופרה. אהרון אינה זמרת אופרה. לא האמה שפלן הישראלית. היא זמרת פופ. היא זמרת פופ מצוינת. היא זמרת שבלעדיה השירים של "חביבי" לא היו מה שהם. אבל בשנים האחרונות היא בחרה בדרך חדשה –
אם זה "סתם עוד יום שעובר", איזה בלגנים יתרחשו ביום קשה יותר? הנה רשימת הדברים של חיטמן לסתם יום שעובר – הכל תקוע ונמרח, החום ששובר, הראש שמתפוצץ, מתבלבל בין רע וטוב וגם צרות שמגיעות בלי הזמנה. נורא, לא? אבל