אירוויזיונים עושים טוב לקריירה של דנה אינטרנשיונל. היא אייקון בהסטוריה של התחרות, וכשזו נערכת כאן, היא מככבת מחדש על תקן זוכה בתחרות עם כל הטררם של הלבוש תוצרת מעצב העל ז'אן פול גוטייה והמשמעויות החברתיות-מיניות. בבחירת השיר לתחרות – לא נטלה
בסוף זוהי בכל זאת הולנד. אולי כדאי להשאיר לקהל את הבחירה. מתברר שהרוב אישרו את מה שניבאו טבלאות ההימורים. השופטים במדינות מצביעים די מוזר, או שקרה כאן משהו שדורש חקירה מיוחדת. לפי ההצבעה הזו מקדוניה הצפונית היתה ברוב שלבי ההצבעה ראשונה,
Loving you is a losing game שר דאנקן לורנס, נציג הולנד בטון מלנכולי דרמטי, ונראה כי המספר שלו הוא לגמרי Winning Game. הבחור ליד פסנתר אינו גולש לרגשנות יתר, עושה שימוש נבון בהרמוניה שמימית מרשימה, בקצב אלקטרוני שטוען במתח, עוצמה פנימית
מוסיקלית, זה היה אחד מחצאי הגמר המשעממים ביותר בתולדות האירוויזיון. מזל שהיה הפתיח המדהים של נטע ברזילי, ובהמשך המופע של דנה אינטרנשיונל. פסגת הקיטש המשובח והמהוקצע, המרהיב, הביזארי, שאפו! מזל שההפקה הית אחת מפסגות האירוויזיון לדורותיו. דוז פואה יזראל, להפקה.
דץ ניגש להגיד לי שלום. נזכרתי שהייתי איתו ועם דצה באירוויזיון ברומא 1991. הייתי אז שליח "מעריב". הכרתי באותה נסיעה את כותב השיר עוזי חיטמן ז"ל, היכרות מופלאה שהפכה לידידות. והנה, 28 שנה אחרי – הדצים שרים את "כאן" ממש כאן בתל-אביב, ברחבת היכל
הגרסה המקורית של Home, השיר שייצג את ישראל באירוויזיון 2019 נגנזה. קובי מרימי מציג גרסה חדשה. המפיקים המוסיקליים ככל הנראה, נבהלו מהביקורת, מהמיקום בטבלאות ההימורים, והעדיפו לפשט. במקום פתיחת אקפלה ייחודית, שומעים כלי מיתר. אחרי הביצוע החדש בחזרה על בימת האירוויזיון, מחאו
יורדים על קובי מרימי ו – Home, כאילו שהוא נבחרת ישראל כושלת, שתביא את ההפסד הבא. מה קרה? מישהו באמת חשב על זכיה שניה? על אירוויזיון נוסף בישראל? הלוקאל פטריוטיות הדביקה הופכת את מרימי למטרה, כאילו הוא אשם באיזשהו מחדל.
