איתי לוי

רן דנקר זינק על שולחן השופטים. חשבתי שמשם הוא יקפוץ על אור כהן לחבק אותה. אבל הוא נשאר לקפץ כקוף על השולחן. זה היה מומנט חזק, בלתי נשכח בתחרות הראליטי. המומנט היותר חזק היה הביצוע של אור ל"לא ידעתי שתלכי

לבכות, לשמוח? אני מחייך. שרבטו לאיתי לוי מכתב געגועים  מאיש לאישה. תן לרגש לרוץ לפניך. הוסף קמצוץ התבכיינות. תן לקצב אמצע להוליך את הסיפור. אין עולם שלא יהיו בו אותה ואותו.  איך יסביר לוי את השורה "נתתי מה שלא היה

איתי לוי כנראה מאבד שליטה על מה שכותבים לו. את האפיזודה הזו שמשרבטים לו  הוא מכיר עד לעייפה. ז'אנר שירי המתקרבן שאהובתו אינה עונה וליבו נשרף. מבקש לדעת  "מתי את חוזרת", מדבר על כך ש"בחוץ בונים מיליון בניינים" (אז מה?

נגיע עם איתי לוי עד המקלחת. מריץ שם מחשבות (לא שירים). מה הפעם? לא להתרגש: חזרתו של הגבר המתקרבן המקונן אל האהובה המתרחקת. שירי הלב השבור – סחורה עוברת לסוחר במיינסטרים הים תיכוני. אם אתה בתחרות, אל תוריד רגל מהגז.

למרות שהשיר אישי מאוד, חתומים עליו אבי אוחיון ודודי בר דוד, ששרבטו לאיתי לוי דברי התרפקות על אמא אהובת ליבו. לשיר שרבבו  מיני דעות לא שייכות כמו "כולם שפויים רק העולם מוזר". ומצד שני אמירה קוהרנטית יותר – "היום כולם

השיר הזה לא עושה כלום. סיבות: זמר טייס אוטומט מפעיל רגש על בלדת שבור לב כמוה שומעים אינספור חדשות לבקרים. לא המילים , לא השתיקות, לא הדמעות עושות לי משהו. איתי לוי, שופט בהכוכב הבא אינו מפעיל שיפוט עצמי כלשהו

בדיחה? פרודיה? השופט אסף אמדורסקי לקח בלדת עצב של איתי לוי והפך אותה מקינת שבור לב לפיזוז רחבות צבעוני בקטע ביניים בהכוכב הבא. לא יודע מה חשב לוי על הקאבר/ גימיק. אני חשבתי על בדיחה של מי שלא פעם הביע

מה שהיא עשתה לו – אף אחת לא עשתה. שלא תשלח לו הודעות ולא תבקש "חינמים". יסלח לי איתי לוי שלא אתחקר את עניין החינמים. יותר חשוב לומר, כי גם כמכתב פשוט למי שהפכה מטרד בחייו, השיר הזה עובר אבל

הגרסה החדשה של איתי לוי ונרקיס ל"עכשיו התור לאהבה" של עוזי חיטמן ז"ל החזירה אותי למקור ולגרסאות נוספות. שיר שזוכה לביצועים רבים הופך מעין "סטנדרט" מבוקש בנוסח השירים של ספר השירים האמריקאי. פרט לביצוע של היוצר עצמו, חזרתי לגרסאות של

מדוע כולם עוזבים את אייל גולן? השבוע הודיע  גולן על עוד פרישה ממשרד ההפקות שלו – של נסרין קדרי, הזמרת שנחשפה לראשונה ב"אייל גולן קורא לך". ההודעה יצאה ממשרד יחסי הציבור של גולן. קדמה לפרישתה – עזיבתו של הזמר איתי

איתי לוי מתבכיין בגוף ראשון ("אני כאן מתגעגע") ואז עובר להיות מספר בגוף שלישי ("היא בטח זוכרת יימים שאהבנו") איך זה מתחבר? לא בטוח שלאיתי לוי יהיה הסבר לחוסר הקהרנטיות. מה המבנה הזה תורם? הוא קיבל טקסט על שבור לב

עוד שיר נוגה לאל הטוב? איתי לוי מקונן משהו תוך כדי התנצלות וחרטה.  פתאום (אה, יום כיפורים) רוצה את אבא קרוב אליו. בזכותו הוא "הכל", אבא הכל-יכול שיציל אותו מבדידות וגם מעצמו. מצד אחד – "אנלא מבקש כלום", מצד אחר:

אז רק בגלל שהוציא לה טבעת, ויתרה על כל החלומות, גרמה לו "לקרוע את הלב מהחולצה" ו"לדמם על הפסנתר". איתי לוי – שוב בתפקיד הקורבן המתבכיין, לוקח את מה שנותנים לו. השופט בתחרות "הכוכב הבא לאירוויזיון" מקבל שירים מיצרני בית

איתי לוי מבכה את לכתה של האהובה. הגברים בז'אנר המזרחי דורשים מהנשים – רחמו עלינו. אנחנו  נעזבים , נבגדים, מסכנים. לוי עושה שימוש במניפלציות ובקלישאות של היצרנים שמספקים לו את הטקסטים האלה.  היחסים איתה היו "סרט" (דרמה? מתח?), "נעלמה למחתרת"

"איתך יהיה בסדר", מבטיח לה איתי לוי. זה הכל ? "איתך יהיה בסדר" – בשיר אהבה? במקומה הייתי אומר לו: ממש לא בסדר. ככה אהבתנו לא תגדל. אתה רוצה שאבוא איתך לתמיד – תאמר דברים יותר חמים. חיים ומוות ביד

אוהב אותה, מרחם עליה, מקנא במי שאיתה? אצל הגבר המאוכזב  בז'אנר המזרחי – הכל כלול. הגברת שנטשה קצת מטורללת, הגבר שנשאר לא רק כואב ומלא צער ורחמים עצמיים, אלא גם מספר על מה ש"כולם אומרים" עליה, ומציג אותה כמי שאינדיוודואליסטית "אוהבת