בימים שמחאה במקומותינו הפכה למקצוע, שיר מחאה עלול להישמע קול ענות חלושה, רפה ולא נוקב. "החצר האחורית" מוציאים לפועל מילים של יענקל'ה רוטבליט שמשקפות העם יושב בציון נכון ל-2024. אם לדייק. זהו שיר של רוטבליט מ-2004, והשורה "האם נדע להיוולד
מישהו יכול להסביר לי איך הופעה בהפתעה שההודעה עליה יוצאת בצהרי יום – מביאה המונים באותו ערב? הקוסם: אביתר בנאי. ההתרחשות – מועדון התדר בת"א. קיבלתי יוטיוב והתרגשתי. גם שאלתי את עצמי: איך ההודעה הזו לא הגיעה אלי?! אני לא
יש משהו מאוד אֱנוֹשִׁי, חָנוּן ורָחוּם בקולו של אביתר בנאי כשהוא שר סיטואציות סותרות בשיר על נתק ביחסים בין אב לבן, שבהן מתערבבים רגשות של פחד, שנאה, אהבה, ריחוק, קירבה. הקונפליקטים מתבהרים במוסיקה שמניעה את הנרטיב במנגינה ובקצב עקב בצד
חזרתי לאדוני המלחמה של בוב דילן. במצב הנוכחי, יש מקום למשורר מקומי שישיב את רוחו מן העבר. יענקל'ה רוטבליט והחצר האחורית קיבלו צו 8 ממועצת המחאה המקומית מאנשי הצוללות המתנפחות בבלפור. דילן כתב בשנות השישים" ב"אדוני המלחמה" בלשון הכי קיצונית:
חיכיתי לשיר הזה. הוא הגיע. פעמים רבות אני טוען, כי אין משוררי מחאה בארצנו. אם יש – מסתתרים, לא יוצאים מהחורים. כשנזקקים להם – דום שתיקה. יעקב רוטבליט התעורר, והעיר את אנשי "החצר האחורית". זה קרה בחצר האחורית שלו, ליד
המופע נפתח ב"נגמרה המסיבה" (רוטבליט-קראוס) בשירת אקפלה. זו הפעם האחרונה שחברי "החצר האחורית" עמדו על הבמה מוארים בתאורת עומק אחורית ושרו "החלום היה גדול / יותר מכל שבריו / המחר של האתמול / מתבזבז עכשיו". לאחר מכן התיישבו. רק המשורר קם לעיתים להקריא
יענקל'ה רוטבליט נוגע במה שהפך שיח שכיח בציבור הישראלי: איך אנחנו, צאצאי העם המושמד בשואה, זה שחווה גזענות ברמות הכי קיצוניות שלה, יכול להפוך גזען כלפי אוכלוסיות של פליטים שהגיעו לכאן אחרי שנמלטו מארצם? כן, צריך להודות שהעם היושב בציון
ב"עובר ושווא", מהאלבום החדש של "החצר האחורית", מגיש יענקל'ה רוטבליט כתב ייאוש על הקיום המקומי, תוך קביעה שהמצב לא ילך וישתפר. הדרישה היא למפרע: "אני רוצה את העתיד שלי בחזרה". אני מוותר על תביעת נזיקין על מה שנגרם לי עד
יענקל'ה רוטבליט מגיש כתב ייאוש על הקיום המקומי, תוך קביעה שהמצב לא ילך וישתפר. הדרישה היא למפרע: "אני רוצה את העתיד שלי בחזרה". אני מוותר על תביעת נזיקין על מה שנגרם לי עד כה. לפחות – תחזירו לי את העתיד,
מי באמת הרג את ים המוות? מי אחראי לאסון האקולוגי הזה שעובר על אזור ים המלח? יענקל'ה רוטבליט מביע דאגה ועגמת נפש. זה אינו שיר פוליטי, אבל לאוזני הוא נשמע לגמרי משל לתרבות נכחדת. איבוד אוצר הטבע כאיבוד צלם האדם
המונח "פסטיבל פסנתר" הלחיץ את שי צברי. מה זה אומר? שקהל נשאר לשבת במקומות? זה לא הסטייל שלו, זה לא המופע שלו. זה לא הוא. חלק את חששותיו עם הקהל ("יש לי וידוי"), כאילו אומר להם, לא שמעתם ממני מה
בסוף הערב, אחרי 17 שירים, נשמתי לרווחה. יצאתי לאוויר הקר והגשום בהרגשה שלא אבדה תקוותנו, שבתוך הג'יפה התרבותית יש איים שכדאי להגיע אליהם ולא דרך הזרם המרכזי. "החצר האחורית" היא אי בודד של מוסיקת רוק שאינה עושה חשבון לאף אחד.
קורים דברים בחצר האחורית של יענקלה רוטבליט, יוצר ופזמונאי שחותמו על הזמר המקומי לא יסולא בפז. התכנסו שם המוסיקאים גדי רונן, איתמר ציגלר ותומר יוסף ויצאו עם 14 שירים, שהם קברט פוליטי חברתי סטירי רלוונטי, ציני, מעורב, נוקב. הוא מתחיל
