"סוף עונת התפוזים עם ניצה/ דבש ניגר מריח הדרים/ ניצה מחלון חדרי הציצה/ את חושי הקיצה.. / ופתאום זרועות וצווארים" על הטקסט חתום מאיר אריאל. לחן: שלום חנוך ואריאל זילבר, השניים שהובילו הרכב, שהביא רוקנ'רול טרי, רענן, אנרגתי ולמלהיב לתרבות המקומית.
להקת תמוז עלתה מן האוב 40 שנה אחרי ששמעתי את ההופעה האחרונה של ההרכב בצוותא ת"א. שיר חדש? אלבום חדש? חס וחלילה. כששלום חנוך ניגן שיר אחד בלבד מאלבומו החדש "זום" בחלק הראשון של המופע הכפול, יכולת להבין כי גם
היסטוריה, מיתולוגיה, פנתיאון. מילים של עיתונאים. במוסיקת רוק זה עובד. תגידו "תמוז" – ויש לכם את כל המטען הנ"ל על הרכב אחד. חייה של הלהקה לא היו ארוכים (רק שנתיים) אבל היא זכתה לאריכות ימים בדברי ימי הרוק הישראלי. ארבעים
כבר בהאזנה ראשונה, בא לרקוד את חוסר הצדק וחוסר הנימוס הבסיסי. הכל מעצבן, אבל תנו לי רוקנ'רול, ונפתור בעיות. יהודה עדר עשה רשימה קצרה של דברים מעצבנים. אין לו חשק ורצון לחפור. רמזור מקולקל עם אי שיוויון ערך האדם הולך
