צ'ארלס לויד (סקסופון, חליל) הוא האיש האחרון בדור הסקסופוניסטים האמריקני שנותר משנות החמישים, זה שעליו נמנו בין השאר את בני דורו ג'ון קולטריין ואורנט קולמן, גם סוני רולינס שפרש לא מזמן. לויד חיפש במוסיקה דברים שמעבר לטכניקה והסאונד שלו נשמע
Where Are We של סקסופוניסט הג'אז ג'ושוע רדמן הוקלט עם הזמרת גבריאל קאוואסה.. זהו אלבום האולפן הראשון שלו עבור הלייבל Blue Note והאלבום ה-16 כמובילכמו גם אלבומו הראשון הכולל קטעי שירה. הלהקה המבריקה שלצידו מורכבת מהפסנתרן אהרון פארקס, הבסיסט ג'ו
פסנתר, בס ותופים מהווים יחידה בסיסית, אבן בניין חיונית בג'אז. בפורמט הקלאסי הזה בן שלושה חלקים, אין הגבלה על הדמיון. העובדה שקיימות המון שלישיות פסנתר מרהיבות עשויה לגרום עוול לשלישיות מקוריות מצוינות שאינן זוכות לחשיפה בינלאומית גדולה. קחו את השלישייה
ליריות, זרימה קולחת, עידון שמימי. יצירתיות. The Long Run, השביעי שלו, הוא התגלמות של חיבורים של מסורת ועכשווי, אלתור יצירתי, השראה שיונקת מהמוסיקה הברזילאית וחיבור עם הקוורטט והגיטריסט האורח, ניצן בר. מתן קליין, מנגני חליל הג'אז הטובים ששמעתי מעודי במונחים
ל-Naked Truth של החצוצרן אבישי כהן יש איכות שמשייכת אותו לטריטוריה המאוד ייחודית אקספרימנטלית של חברת ECM. זה לא ג'אז קונבנציונאלי, אלא מוזיקה של השראה, שעוצבה במהלך סשן הקלטות יוצא דופן בדרום צרפת. השבוע קראתי כמה ביקורות מאוד מחמיאות שהתפרסמו
"הרהור על החופש" – זה השם שאלון פרבר, היוצר והסקספוניסט בחר לאלבום החדש של ההרכב "חגיגה". בגדול – כל תרבות הג'אז היא מסכת מופלאה שבה היוצרים והנגנים לוקחים לעצמם חופש לעשות מה בראש ומה בלב. "חגיגה" מייצגת את החופש שמכניס
בשנות השישים צ'ארלס לויד היה כוכב ג'אז פיוז'ן שניגן עם קית' ג'ארט, אז בן ה -21. לאחר הפסקה ארוכה מנגינה, הוא חזר בשמונים עם צליל אישי נוקב של סקסופון וחליל. בעשורים שחלפו מאז, הפך לויד לאחד מבכירי הג'אז.כיום, בן 83
חמישה כוכבים מרהיבים לאלבום הג'אז של השבוע של נגן הטנור והסופרן סקסופון והמוסיקאי ג'ושוע רדמן. אלבום האוונגרד "Still Dreaming" מציג גם את סגנון הנגינה הייחודי בקורנית (חצוצרה קצרה) של רון מיילס ואת הקצב הנהדר של והאלסטי של סקוט קולי על
אם יש זמרת שאינטימיות היא הסגנון והזהות אומנותית שלה – זו דיאנה קראל. הסגנון והאווירה המוכרים שלה קיימים גם באלבום הזה. תקשיבו ל – Autumn In New York, סטנדרט שחוק, ותקבלו את התמצית שלה. הקול השמימי. העיבודים המותאמים במדויק למידותיה.
החליל נחשב בדרך כלל כלי משני בג'אז. רק קומץ נגנים מובילים הרכבים, בהם החליל הוא כלי ראשי. הגיון? ממש לא. החליל הוא כלי המותאם כמעט טבעי לג'אז, ולג'אז המודרני בפרט. מבנה הכלי הופך אותו באופן טבעי גמיש בטיפול במנגינות וגם
גיא מינטוס, הפסנתרן והמלחין, מייצג את מהפכת הדור הצעיר של הג'אז הישראלי בעולם. הוא מגיע ממורשת מעורבת של יהודים עיראקים, מרוקאים ופולנים, מהיוצרים והמנגנים על הקו בין תל אביב לניו יורק, מסובב גלובוס בהופעות סביב העולם, חוצה גבולות תרבותיים. אלבום
האלבום הזה מתנגן אצלי כבר יומיים נונסטופ, ואני מודה ליניב טובנהאוז, פסנתרן ג'אז, שעשה מאמץ לשלוח לי אותו מארה"ב. אוקיי. אתם לבטח שואלים יניב מי? צודקים: מוסיקאים צעירים מוכשרים , שבתעודת זהותם רשום "נולד בישראל", העדיפו לא לבזבז זמן. בואו
כישרונו של הפסנתרן בראד מלדאו מייצר תמיד ציפייה מרתקת, ובכל אלבום מתברר כי היא מוצדקת. פלא ג'אז מאז שנות ה -90. מלדאו הוא וירטואוז עם נטיות קלאסיות עמוקות שהוא מושך לתחום הג'אז, שם הוא מיישם אותם באלתור ייחודי. בראד מלדאו
שישים דקות האזנה, ואני מתכוון לאמץ בחום את האלבום של עמית פרידמן לשבוע הקרוב. חמש שנים חלפו מאז אלבומו הקודם Sunrise, וגם הפעם, כמו אז הוא מציג הרכב של שישה נגנים, כמעט אותם הנגנים, פרט לפסנתר, שאז נוגן ע"י עומרי
הצליל הברזילאי הקיים בנשמת החלילן מתן קליין פורץ מתוך הקטע הפותח את אלבומו הרביעי. Used to be a Bossa הוא קטע מבטא אוריינטציה של ג'אז מלודי רענן המנוגן בשמחת חיים באינטרקציה מופלאה עם הנגנים שהשתתפו בהקלטות האלבום, ביניהם בולט עומרי
עד שלא יגיע משהו יותר אטרקטיבי, זוהי הבחירה שלי לאלבום הג'אז הישראלי של השנה. שאול בסר היוצר והפסנתרן, בעזרת גלעד הקסלמן – גיטרה, זיו רביץ בתופים, כריסטופר טורדיני בבס טווה בשמונה קטעים מארג מוסיקלי יפהפה של מלודיות, הרמוניות ואלתורים, ביצירתיות ובנגינה
אלבום שמזמין האזנה חוזרת. זורם באפיק שופע צלילים, עולם ומלואו של מלודיה ואלתור. אלבומו השלישי של הפסנתרן והמלחין ארי ערב הוא תערובת של ג'אז מסורתי ולטיני. מזהים אצלו משהו מביל אוואנס, גם ממישל פטרוצ'יאני בדרייב הלטיני. הרכב הנגנים באלבום בן
תקשיבו לאלבום הזה. יש בו מוסיקה שמחזירה למקומות ראשוניים, ליריים, צלילים שרושמים מראות ותחושות המתחברים למגוון צירופים מוסיקליים מקסימים, שהם המרקם האקלקטי של ענת פורט, מפסנתרניות הג'אז הגדולות שיצאו מישראל. .לענת פורט זהו כבר אלבום שלישי בחברת ECM, הישג נדיר
“Beam me up, Scotty” מוכר כאמרת כנף מסדרת Star Trek הטלוויזיונית. היא נאמרה כפקודה של קפטן קירק למהנדס הראשי בספינת החלל, מונטגומרי "סקוטי" סקוט, כאשר ביקש להיות משוגר חזרה לספינת האם אנטרפרייז. שאולי עינב, הוא ממוסיקאי הג'אז הישראלים המוכשרים ששיגרו
אני מגלה את עומר אביטל כל פעם מחדש. כל אלבום שלו הוא עולם יצירתי חדש של ג'אז מלודי, כזה שהוא גם אוריינטאלי וגם אמריקני וגם ישראלי. Abutbul Music שהוקלט בצרפת בסוף 2015 עבור הלייבל היוקרתי Jazz Village – הוא כזה.
לכל הנרתעים מג'אז, הנה אלבום שעשוי לקרב אתכם לז'אנר. עשיר, קולח, מלודי. דייב גלסר הוא אלטו סקסופוניסט יצירתי מליגת העל, נגינתו מלאת חיים, "בלוזית". מתבססת על המסורת של נגני הכלי, אבל מתנהלת לגמרי במסלול שלו. תשעת הקטעים הם ג'אז רענן,
אלבום חדש של הפסנתרן עומר קליין תמיד מסקרן אותי. אני אוהב את הנגינה העשירה שלו, את המהלכים המבריקים הלא צפויים, את האנרגיות המוספות שהוא משקיע בנגינה, את החיוניות המוסיקלית, את ההמצאה הנועזת. לא סתם השתמש קליין ב – Fearless. האלבום
אל תבינו בג'אז. תקשיבו לאלבום הזה. אולי אחרי 11 קטעים כבר לא תזדקקו להסברים. המוסיקה תסביר את עצמה, ואולי תבינו קצת יותר. Cliff Hangin – "תלוי על צוק", הוא ביטוי לתחושת סכנה וחוסר וודאות לגבי עשיה עתידית. בג'אז הביטוי הזה מייצג
באוריינטציה של זמרת ופסנתרנית ג'אז, אליאן אליאס, ילידת סאו פאולו, עושה שימוש בצ'ט בייקר כדי לחבור לקו שבין ה –Cool Jazz וה –Nova Bossa הברזילאית של שנות החמישים של המאה הקודמת. ארבעה עשר הקטעים הם הומאז' גם לבייקר וגם לסטנדרטים של
A Handful Of Changes נקרא האלבום החדש של הפסנתרן ארי ערב. קומץ או מלוא החופן שינויים? מי ששמע את אלבום הטריו הקודם של ערב About Time יגיע למסקנה עוד לפני שיסתיימו שבעים וחמש דקות של מוסיקה. נדמה לי שמהדיסק הזה יוצאות
