אלון עדר ולהקה

תל אביב מאחור, קרית שמונה בפרונט. שיר ההלל לשינוי בחיים נשמע כמו הימנון של אלופה בכדורגל. גם בקליפ המשפחתי אלון עדר חוגג באווירה של ניצחון. השיר בנוי על מקצב רגאיי, נגינה פאנקיית. עדר הלך  על הפשוט עד פשטני. זהו אחד השירים

אלון עדר מסיים את האלבום באלתור קלידים בשיר שאומר: "זהו זה נפל דבר/ ואנחנו רחוקים/ לא השארת לי שום דבר/ וקבעת את החוקים". הוא שר את המילים בטון כואב, לחוץ מחוספס ומתכוון. זה אינו השיר הראשון על זוגיות מעורערת/ לא

אחרי "שיר לאמא" מגיע שיר לאישה. אלון עדר מתרפק על האישה שלו, מספר עליה, על שניהם – בין פחד לחלום.  הטקסט? אלמלא המוסיקה אפשר היה לעבור הלאה. מילים של שגרה. פזמון פשוט. אבל אצל אלון עדר לא מנתקים מילים ממוסיקה:

מעטפת הדיסק היא מַראָה (Mirror) אשר מעוותת את פני המתבונן. אין עליה שום סימן – לא תצלום, אפילו לא שורת כיתוב אחת, שתזהה האלבום עם אלון עדר. שננסה לתהות על קנקנו? מצב של אבדן זהות, ניסיון להביט במראה ולברר מי

קסמו של הלחן,  הקצב שמוליך את אלון עדר לנתיב הגעגוע, לימים שנעטף בחום אימהי. מסוג השירים שמתכתבים עם נכסי המוסיקה המקומית. התאהבות משמיעה ראשונה, אהבה משמיעה שניה ושלישית. המבוגר מנסה להחיות את הזיכרון בתחושותיו  להמחישו בריחות של עוגות, במראה של