אליה רוסליו

חיים בסיוט, אי ודאות, חרדות, ולא רואים לך את זה על הפנים. זה לא יעבור מהר.  מחפשים איזשהו מפלט, אבל גם אותה הוא אינו מוצא. בינתיים ממשיכים לחיות. רן דנקר עולה על הכביש הראשי כדי לספר את הסיפור. המנגינה והעיבוד

עומק הדכדוך מקבל מטפורה קוסמית – "אצלי הזמן התחפש לנצח". לא "הפך נצח" אלא "התחפש". האם אליה רוסליו מבין את המשמעות הפיזית של "התחפש" במושגים מטאפיסיים שעוסקים בהתמשכות הקיום ובאין סוף? אני יכול להניח שהוא לא ירד עד כדי כך