אחרי עשרים וחמישה שירים עלתה ג'וזי כץ לבמה לומר דברים. אנחנו בסיומו של מופע מחווה למי שכונתה "הגברת הראשונה של הרוק הישראלי". הפקה מיוחדת של היכל התרבות ת"א לפסטיבל חורף 2023. ג'וזי, 82, התרגשה מאוד אחרי מצעד הזמרים שהצדיע
שלום חנוך כאן ועכשיו. 2021. הזמן קובע. לא נעצר. תקשיבו לאחרון באלבום – הזמן עובר. נמשיך בדרך בין אפר לעפר. הכאן יכול להיות – פינת הרצל לילנבלום. הזמן המאוד עכשווי של יפו-תל-אביב. באנלוגיה לזמן הארצי: "משאית ירוק/כל הזמן עומד/ על
שלום חנוך לקח את "שחור לבן" מ"הרצל לילנבלום", האלבום שיצא באפריל 21, לכיכר דיזנגוף. הופעת רחוב. העיתוי: קידום הופעה בפסטיבל התמר. הקהל המופתע מכוון טלפונים. מקשיב לשיר על הקונטרסטים של החיים– שונא קיצוניות, אוהב את החופש, שונא אלימות, "השקר שיש
שמעתי את דני ליטני שר את השיר בגרסת בלוז בערב ברידינג 3 שנקרא "תל אביב שיקגו בלוז". זה שיר שאינו יכול לנדוד לשיקגו. הוא מסוג הישראלים שאינם יכולים לרדת מהארץ. השיר נכתב על ידי אהוד מנור עבור הסרט "שתי דפיקות לב" והולחן ע"י מישה סגל. יש בו
שמעתי אומרים, שב- 2020 לא נערך פסטיבל פסנתר בעטיה של הקורונה. תשאלו את שלום חנוך. מבחינתו היה גם היה (פסטיבל) – רק בלי קהל. אחד מ-8 מופעים שנערכו באכסדרת המוזיאון צולמו לטלויזיה. "יציאה 2020" היה היתה. כתבתי עליה: אחת ההופעות
אהרלה קמינסקי נולד ב-10 בנובמבר 1941 בתל אביב. הוא יהיה בן שמונים בחודש הבא, אבל את יום הולדתו ה – 80 חוגגים כבר מיולי בהופעות מיוחדות, ששיאן בפסטיבל ניו אורלינס, באולם רקאנטי במוזיאון תל-אביב עם הרכב אולסטארס של "דור המייסדים"
קובי לוריא, שכתב והלחין, אינו עולה על בריקדות. השיר נשמע כיוצא מנציג "אוכלוסיית הסיכון", שבוחרת יותר להתרפק על ג'אז ישן מאשר להתקומם בצליל חדש. אלי מגן מוציא לפועל בלדת סווינג בסגנון הזה. געגועים מהסוג הזה אינם מתכתבים עם זעם בעיניים
יש משהו ראשוני וטהור בצליליה של גיטרה אקוסטית, כשהיא מנוגנת ברמה גבוהה ובמוסיקה שמגיעה מיצירה בלתי תלויה בתכתיבים של סגנון, אופנה, או כל משהו אחר. והנה הדיסק הזה, שצליליו אכן יוצאים מתוך השקט של המלחין, כשהוא מנותק ממילים, ממוקד בנגינה
אלבום שמזמין האזנה חוזרת. זורם באפיק שופע צלילים, עולם ומלואו של מלודיה ואלתור. אלבומו השלישי של הפסנתרן והמלחין ארי ערב הוא תערובת של ג'אז מסורתי ולטיני. מזהים אצלו משהו מביל אוואנס, גם ממישל פטרוצ'יאני בדרייב הלטיני. הרכב הנגנים באלבום בן
היה שמח על הבמה. שולי רנד הצטייד בשירי מאיר אריאל כדי לספר לנו הרבה סיפורים על בואו או-טו-טו של המשיח ועל כל מיני טיפוסים מוזרים מהשכונה שלו, וכדי לרקוד עם התזמורת הצבעונית של אסף תלמודי. רנד סיפר מעשיות לא פחות
בסוף הערב שהוקדש לשיריו, הגיע לאולם רקנאטי במוזיאון אלבום האוסף החדש של אלי מגן "איש העולם הבא", אריזה דיסק כפול המכיל שירים מכל התקופות. סמיכות הארועים כמובן לא מקרית. גם כאן (באלבום) וגם כאן (בהשקה) יש סיבה להתרגשות: סיכום דרך של
אתחיל באירוע: צהרי שישי בבית היוצר בת"א. מייסדי הג'אז הישראלים וממשיכיהם עלו לנגן לכבוד ספר-אלבום חדש, שנקרא "הג'אז בישראל – 50 השנה הראשונות" מאת יאיר דגן, המציע לדפדף בתולדות המוסיקה הקלה בארץ ישראל ובישראל משנות השלושים ועד שנות השמונים של
מופע רוק כזה לא חוו זקני פסטיבל הג'אז באילת לדורותיו. שנפסח על השאלה מה עושה ברי סחרוף בפסטיבל ג'אז? אין בעיה. כמעט כל פסטיבל ג'אז בינלאומי הולך היום על מודל כלכלי שאומר: אין עוד תמהיל אזוטרי. אתה מכניס את רון
איך אומר השיר של יענקל'ה רוטבליט: "כולם היו בני/ כולם יצאו על תנאי/ כולם כעת שרים ביחד" ובאמת איך שכולם שרו יחד בסיום הערב "זמר נוגה" – כולם בניו. איך שהגלגל הסתובב לשמוליק קראוס. גם הדור הזה של הזמרים שרים אותו
