נו די לקפיצות, די לטרלול. אביהו פנחסוב חוזר סוף סוף לשפיות. הבדרן מסיר מסכה. הוא כתב שיר של פטריוט ציוני נרגש. יוצא מלב שבור, מדם ליבו. חובר להיסטוריה המשפחתית והלאומית על קצה המזלג כדי לשיר "כולנו פה ביחד". המוסיקה הזו
צליל כינור מסולסל מעטר את פתיחת שיר החזרה המצופה הביתה. עמיר בניון שר את החוויה בערגה גדולה – בעיני המתבונן, באוזניו, בתחושותיו. הציפיה מפרה את הדמיון ומתורגמת להתרחשויות למפרע. התחושה היא של כמיהה גדולה הנוגעת בתפילה שקולה מגיע ממקומות עמוקים
לפי מספר הפעמים ששמעתי וראיתי את עמיר בניון בהופעה בשנה האחרונה (20 שנות יצירה, פסטיבל הג'אז ת"א), אני יכול להיחשב מעריץ, מהסוג הזה שממתין לו בכניסה האחורית של היכל התרבות אחרי ההופעה כדי לחבק ולנשק, לפני שמישהו מריץ אותו לתוך
סחרוף – ג'אז? תסכימו שאין עוד גבולות סגנוניים בפסטבלים, שהגבולות נחצים. תגידו שסחרוף הוא מוסיקאי אקלקטי, שחובר לכל ז'אנר. גם זה נכון. וגם: אין כמו סחרוף לעורר עניין ולהביא קהל, שאינו אמון על ג'אז. ממש נכון. כשמדובר על הרכב פסנתר,
בעוונותי החילוניים, עלי להודות ואולי לבקש סליחה, שאינני הולך לבית כנסת בימים הנוראים הממשמשים ובאים ומבקש מחילה וכפרה כאחד מבני ישראל. אני מאותם חילונים, שמשתדל לבקש סליחה ממי שפגעתי בו בזמן אמת בלי לערב את הקב"ה. כל הסידור של בקשת
עמיר בניון הגיע למשכן לאומנויות הבמה בת"א עם "מילה ברוח", שיר-אלבום חדש. מילה אחת-תנועה אחת יוצרים את קסם החוויה. כדי להגיע אליה צריכים תשומת לב ורגישות בלתי רגילים למזעורם. האנטיתזה – התרחשויות לא טבעיות שמעוררות תשומת לב – לקויות שסותרות
מוריס אל מדיוני הגיע אל פסטיבל הפסנתר! לא סתם פתחתי בסימן קריאה. קדמה להגעתו עצומה שיזם קובי אוז, שאליה הצטרפו רבים, כולל כותב שורות אלו. המאבק על שילובו של הפסנתרן היהודי אלג'יראי בן ה-87, מענקי המוסיקה הערבית-אנדלוסית המודרנית, זוכה פרס
