רון בוכניק מחפש מילים לומר דברים על מי שאיננו. לפי דף המידע מדובר בחברו שי אל כנפו ז"ל, שוטר שנפל בשבעה באוקטובר בעת שהגן על המשתתפים במסיבת הנובה. המילה "אז" החוזרת בשיר מתחילתו מעידה על המחסור במילים לבטא במדויק את
השבת השחורה והמלחמה שבעקבותיה עוררו השראה אצל יוצרים רבים. אני מקבל למדור הזה עשרות. מנסה לברור את המוץ מהתבן. אביחי הולנדר ערבב בין הגות על מהות האדם הנלחם ובין מצוקתו האישית שגם ("ונותרתי פצוע/ כמה מוזר/ שלב שבור ממשיך לפעום")
ממה בורחים לאירופה? דיוויד זיטון שר "אז בואי נשכח את הצרות". תחפשו בשיר מה הן ה"צרות". תשכחו. אין כאלה. כולו שיר שמשרד נסיעות היה מאמץ לקידום מכירות לטיול מאורגן באירופה. הבנאדם רוצה לצאת איתה למסע פינוקים. להרגיש אם אפשר קזנובה.
"איתך יהיה בסדר", מבטיח לה איתי לוי. זה הכל ? "איתך יהיה בסדר" – בשיר אהבה? במקומה הייתי אומר לו: ממש לא בסדר. ככה אהבתנו לא תגדל. אתה רוצה שאבוא איתך לתמיד – תאמר דברים יותר חמים. חיים ומוות ביד
אפתח ואומר: אל תוטעו. הקאבר הוא תוצר של פרסומת לרשת משקפיים ולמותג משקפיים בו עומר אדם שותף. מהלך של Win Win. הפרסום גולש לאזורי האמנות הכי ישר והכי בוטה. עיסקת חבילה שכזו. השיר במקור כבר בן 40. שרה אותו הזמרת שרי שרכבה
הגברים ממשיכים לבכות בלילה בז'אנר המזרחי-ים תיכוני. מה כבר אפשר להמציא מחדש? עזבה אותו, נשאר תלוש, אולי טעה כשהתאהב, הכל לא עובד, לא נשארו עוד כוחות להילחם, והוא עוד חשב "נוריד את הירח", מטפורה שתקועה בתוך טקסט שבלוני, שעל הנייר
מה הוא רוצה בדיוק? לצאת איתה לרחוב לרקוד? יאללה שיצא. הרחוב יתמלא. חייבים לרקוד? בסופו של דבר – מהות העניין והז'אנר. בינתיים נשב איתו על הבר? הוא מרגיש כמו … פאבלו אסקובר!? לא עלה למשרבטי השיר דימוי פחות אלים מאשר
איך אמרה לעומר אדם? – "אתה סתם זמר". השתגעה?! אה, רגע זה לא הוא בשיר, אלא אחד שהתחיל למלצר, והבחורה בשיר לועגת לו. השיר – פרק ההמשך ל"חברות שלך". מה כל דחוף היה לעשות פרק המשך? יש כאן אמנות גדולה?
כשרגש חזק, לפעמים לא מוצאים מילים להביע אותו. אלעד תבורי, האח הצעיר של השבט המתוקשר, עולה על גדותיו מרוב מילות אושר, שופך כל מה שנדוש, שטוח, שבלוני עד משעמם מתיאורים כמו "את כל העולם", "את מגדלור של אושר" ועד הצעות למימוש
מהות אהבתם? הם "למדו ביחד לשתוק". השתיקה שווה לעיתים זהב, וכשאתה קורא את הטקסט, אתה משתכנע שללא מילים – אהבתם היתה נראית/ נשמעת הרבה יותר משכנעת. סיפקו לעידן בקשי שיר אהבה. זוג אוהבים על ספסל מול הים מובילים לשיר שנראה
גם ניב דמירל ברשימת הזמרים הבוכים על על אהבותיהם הנכזבות, מבכים את געגועיהם. מה עשית לי, מה את עושה לי היא לשון פרוזאית כמו מקונן "אני מסכן תרחמי עלי", מצד שני השורה – "את נעלמת לי/ ולא שכחתי את המנגינה" היא
מוטי טקה? Who Is Moti Taka? בוא תכה על חטא. טקה זרח מפרחונך? תעשה Search. הנה' כתבתי על שני סינגלים שלו. אבל לזה לא ציפיתי: אלבום של 17 שירים, ולפי הקרדיטים – מירב יצרני הז'אנר הקרוי "פופ ים תיכוני" נרתמו ביחידים
השיר מתחיל ב"הלו מוצ'אצוס" בצליל פלמנקו לטיני. עומר אדם שינה סגנון? סגנון? הוא בכלל אינו מחליט על השירים והעיבודים. מגישים לו שירים להוצאה לפועל. הוא שר "אוי אוי אוי" על משהו. מה הצער? מה הבאסה? אין לי מושג. השיר נשמע מה-זה
אני יכול להבין את המגמה של ספיר סבן ואנשיה. לא יתכן שעדן בן זקן תהיה המלכה היחידה בשוק הפופ המזרחי. יש זמרת לא פחות מוכשרת ממנה, נדמה לי – טובה ממנה, אז למה לא לנסות תחרות. תחרות היא עניין בריא,
כמה שירים מהסוג הזה אפשר עוד להמציא? נו, באמת – שאלת תם. יש אינספור קומבינות על לב-כואב, והמאהב הקנאי הסובל, שמרחם על עצמו מול ליבה האדיש. מצד אחד, יענו רוצה שיהיה לה טוב, שתצא אל העולם בראש מורם, מצד שני,
על העטיפה – עיניים ירוקות, כובע חאקי, מבט קשיח. מה מסתתר מאחורי? התמונה השנייה מרככת – במיוחד הנעליים הוורודות, מה שחובר לקול מתבכיין של ההרוס מליגת המתייפחים בלילה. מה קרה? זה לא שהיא אכזבה אותו. הוא אכזב אותה. זה הוא
יש לו גומה כזו בשבילה שווה לחיות, עיניים שחודרות לנשמה. אבל מה: לקח לה, שבר לה את הלב. אז למה לה לקחת ללב. לא נשברת, לא חוזרת. ספיר סבן שופכת רגש בטונות. מותחת את הסלסול, זמרת מצוינת, אבל נשמעה לי
אחרי ארבעה שירים של לב שבור ודואב, הגיע אחד משועשע לריקודי מעגל – "שדות של תירוצים". 17 השירים באלבומו החדש של עומר אדם אינם ערוכים באיזון הקלאסי טיפוסי לז'אנר הפופ הים-תיכוני של אחד עצוב שני שמח. עומר אדם יותר מתייפח
אבי אוחיון תפר סיפור אהבה-געגוע לשני זמרים, ששרים מכתב (כמו פעם) בגוף ראשון לאהובה נחשקת "מעבר לים". כל קלישאה אפשרית. "כתבנו את שמנו בדם". "חץ בלב פוגע". "הלב נשרף" וואה. מילא הקלישאות והמטפורות הגרועות ("את האש אני המים ציפור ללא
לא הגיע הזמן להחליף דיסקט? המאמי לא עונה לו. איך פעם היא רצתה אותו. איך פעם הייתה שלו. עצוב? לא ממש. אנכרוניזם? – ממש. הדאנס הים תיכוני הקצבי הבומבסטי כבר מזמן ירד ליגה או שתיים. הוא ימשיך לרדת. אלקנה מרציאנו
גלי עטרי מייחלת לשובה של "קרן אור" שהיא התגלמות הטוב הטוטאלי, שנראית פתאום "עייפה". לפי השיר הוא מושיעה "נשמות אבודות", מרגיעה "מחשבות עצובות", "מפרקת רגעים של קדרות" "מחבקת נפש" ואף מחוללת ניסים. והנה, קרן האור הזו נמצאת מול "ענן אפל"
מה הקשר בין "מה קשור" לאייל גולן? התשובה אינה מורכבת: קשר פופוליסטי, מקדם ממכירות. הוא מכוון בעיקר ל"היכל מנורה מבטחים" בסוף החודש. עוד קומבינה שאמורה לחייך לקופות, והקופות אליה. כל קשר מוסיקלי – מקרי בהחלט. הומור, צחוקים? לא ממש, אלא
שנצא משגרת אלפי השירים באפיק הים-תיכוני? זה לא שיוני גרייב מביא את המהפכה לז'אנר, אבל יש כאן שיר עממי מחויך, בסלנג נפוץ, מנגינה ועיבוד ראש קל לימי קיץ מקומיים לוהטים, ובעיקר יש בן קמצוץ של הומור שעושה את ההבדל. אופיר
משה פרץ עולה על טיסה שמתחילה מ"דרך השלום" של פאר טסי. ומגיעה עד נמל התעופה בן גוריון. זיהיתם את הדמיון? האמת: מותר לאבי אוחיון להעתיק מעצמו, ואחרי "טרמינל 3" של דודו אהרון, עם ישראל הנוהר לשדה התעופה בתקופת החגים, ישמח
ארבע שנים אחרי "את" ושנתיים אחרי "עוד יום" – עוד אלבום לישי לוי. אם ב"את" עמיר בניון הטביע חותם, בשני האלבומים האחרונים אין יוצר דומיננטי, גם לא מעבד יחיד שחתום על כל השירים. התמהיל: איזונים ביו בלדות האהבה ושירי קצב
החיים זורמים בסבבה. נוסעים עם גג פתוח לסופשבוע בצפון. הכל כלול: שיער עף ברוח, צליל בוזוקי, גבר רומנטי, צימר באווירת שאנטי, בילוי במועדון. בונוס: זה גם עושה לה תחושת דז'ה וו. מה טוב ומה נעים שיצרני המוסיקה הים תיכונית חיים
עוד שיר חתונה? ממש לא. זהו אחד משירי החתונה המצחיקים ששמעתי. תרצו פרודיה על יום הנישואין והימים שלאחריו. בז'אנר ה"מזרחי", ליל הכלולות נחשב לפסגת האושר, משאת נפש האוהבים. אלא מה: כשאתה נמצא בפסגה, אין לך לאן לעלות. ואכן: היום הזה
לא בטוח שאת כותב השיר, אבי אוחיון עניינה העובדה, שעומר אדם הוא בחור בן 23 בלבד, כשהוא כתב לו טקסט שמסכם פרק של שנים רבות בחייהם של גבר ואישה. אחרי כל השנים, אומר הגבר, "הפכת אותי לאדם טוב יותר" ו"ממך למדתי
גברים כבר אינם בוכים בלילה. אובדן אהבתם נחשף לאור יום בעשרות שירים שמתכתבים עם ז'אנר הפופ הישראלי הים-תיכוני. איכשהו, שירים רבים מתנקזים ליום החתונה. הפעם, בזווית של האוהב המתייסר, שאהובת ליבו מתחתנת ממש הלילה, והוא אינו מסוגל להכיל את הכאב.
השיר יוצא בעיתוי לא מקרי. נסרין קדרי הנפלאה נשמעת כמעט מצטדקת: "תבינו" – אני לא כזו כמו שאתם חושבים, ,למרות שאני "קצת שונה", אבל "אחת כמו כולם". גם "כואבת", גם אוהבת מוזיקה, "נרגעת בדרינק עם חברות". זה סוג של תמרון
