הלחנת שירה (Poetry) להבדיל משירים שנכתבו להלחנה – היא לעיתים בעייתית, כי בשירים עצמם אין שום דבר שמבקש הפיכתם ליצירה מוסיקלית. המטרה של המלחין להעניק למילים רובד שיהפוך ליצירה חדשה, לחרוג/ להשתחרר ממתכונים של שירי פופ קונבנציונאליים. השיר שבחר עומר
השיר נשמע כמו תיעוד מוזיקלי של סצינה מחוויה טראומטית. נכנסתי למסדרון האפלולי שלו גם באמצעות הקליפ. עומר קורן דרמטי מאוד, כואב מאוד, מסוער רגש. בעקיפין – מעלה אצלי שאלה, שאינה קשורה דווקא לשיר הזה: האם במוסיקה המקומית כותבים שירים על
איך תבינו את משפט התנאי "אם יש סיכוי שניפגש" שרונן פרי משבץ בשיר? אילו היתה כאן תוספת של "ה" המשפט היה הופך שאלה הגיונית פשוטה, והכל היה לכאורה מסתדר. כלומר: הכל מוכן לקראת בואך – האם יש סיכוי שניפגש? מצד
רונן פרי הולך רחוק, ולא מגיע לשומקום. השיר עוסק במסע אישי כואב מצד אחד, בקשת הצלה לעצמו וגם לעולם, וסוטה סטיה לא עניינית לעניין ארס פואטי (התייחסות של האמן לעצמו ולאמנותו) במעין תמיהה תמימה – "איך זה ששיר מתייפה כשנשבר לי הלב?"
"סתימת" החורים שהיא מבקשת אמורה לאפשר לה להעביר לילה שלם אחד בשינה מלאה. אירוניה מבאסת. היאוש טוטאלי. אפילו סמים, שאליהם בורחים בשעות יאוש גדולות – כבר אינם מועילים. לא סמים, לא שירים. אין הצלה. מיכל שפירא שרה דיכאון, הסיכוי שהוא
"אם מישהו שואל/ יש רק אהבה ואושר בינינו/ גם בלילה סוער/ גשם שוטף לא ייפול עלינו" מבקש רונן פרי באחד השירים היפים (אם לא היפה שבהם) באלבומו החדש – "אם מישהו שואל". מילים פשוטות: אנא אל תספרי את האמת. למרות
שירי האהבה של אדיר לוי שופעים תיאורי טבע. החבירה לנופים, לעונות השנה היא לעיתים מפלטו של המשרבט שמנסה לשאת חן: "ביום שהשמש מסנוורת את ליבי / נוגע בי השקט" או: "ועכשיו כשאת איתי / הגעגוע צף על מי אהבתי" (השיר "אותיות ישנות")
רונן פרי מקדיש שיר למה-היה-אילו ידע מה יקרה בבוקר הבא. מה קרה? תנו לדמיון ללכת במקומכם. בזרם המחשבות על היחסים בינו ובינה מגיע הכותב מגיע להקצנה של "הייתי אלים כמו שאיש לא יכול להבין", "שוכח לדבר", "מתעלם מהיופי של גופך"
"השעון רץ, אהבתה ממשיכה לחפש, רוצה עוד / ויופייה מהמם/ בשעה שדמי ממשיך לזרום על הרצפה" לאיזו אישה גברים נמשכים? Men of North Country, הרכב ישראלי, המכונים בקיצור גם "מונק", מנסים להשיב בשיר סול קצבי המחבר בין זמן לדם. הצליל
כולם מחפשים את האושר. יש שבטוחים שמצאו. יש שמאמינים כי הוא נמצא מעבר לפינה. נדמה שזה המקום שבו נמצא עידן אלעד. הושט היד וגע בו. מה עושות כאן "בתולות על הרגליים"? שברתי הראש. האסימון לא נפל. אבל אז קראתי את
החזאי כנראה עדיין אינו מבין דבר, עשרים שנה אחרי שהשיר הזה יצא. השיחה המרה הזו שמתקיימת בינו לבין עצמו – טובה לכל עת. אתה לא מאמין בעצמך, במעשיך, אתה מודה בהעמדת הפנים שלך. כל הזיופים הקטנים. אתה אפילו לא מאמין
