ביקורת בינגלים חדשים

שעת הציפורים בתל אביב חוזרת בשיר כמה פעמים עד שהיא הופכת לעיקר, כאשר הרעיון המרכזי האירוני הוא שמראה הטבע (ציפורים, שקיעה)  "משנה את הזיכרון שלנו יחד" – לאחר שעזבה אותו "לבד בתוך המלחמה". קסם שעתה "הכי יפה של תל אביב" הוא

אחרי השיר הזה אני חוזר להאמין באהבה במיוחד על רקע יפו אהובתי, אליה עברתי לאחרונה. חיפשתי משהו מאחורי המילים, איזו פואנטה, ניואנס, ונשארתי עם מילות האהבה המתקתקות. לא פחות, לא יותר. Just as it sounds. מה עוד אפשר לומר עליה?

נפתלי קון שר סערת רגשות, בגין מחשבה להיפרד ממנה.  ה"זה" החוזר אצלו אמור להכיל את עומק התחושה הטראומטית. שימוש היתר במילת הגוף אינו מעניק נקודות זכות לשיר, למעשה מעיד על דלות השפה. הפראזה המלודית משרתת את הנרטיב המושר בטון נמוך