חיפשתי את סבתא חנה בשיר. מצאתי אותה בדברי ההרגעה ששר דודו טסה מפיה של מי שכיוונה אותו לגדול בשקט ולשמור על עצמו, להתעלם מכך שהתקשורת מבליטה תמיד אסון, מהמילים "שמפריעות לך לגדול", ואל דאגה – עם הגשם שיבוא הכל יתחלף
רשימת ה"אני רוצה" של אלון אגזדה אינה מעידה על כישרון פואטי מיוחד, כאשר קוראים אותה כשיר נטול מוסיקה. ואז מגיעה המנגינה הזו שמפנה את רצונותיו לנתיב מיינסטרים נגיש עד מחניף, המכונה בלעז Radio Friendly. אתה יכול לבחור מהרשימה במה שחשקה
בסוף האידיאל זה לחיות ליד הים הוא והיא והילדים? זה מה שיהפוך את חייהם למושלמים? מצד שני, מה רוצה ישראלי אם לא משפחה נאה, ואם אפשר – גם נוף לים. עידן עמדי לא רק מבטא את "הראש" הזה. הוא עשה
ניב סלוצקי ולידור רצון הנקראים "מַקְרָמֶה בשישי" (אריג טקסטיל עשוי מחומרים שונים שהיה תלוי במרתף של הורי ניב) קראו לשיר החדש שלהם "גאווה". הגאווה גרמה פירוד, אבל הם עוסקים יותר בהשפעת הזמן על היחסים בהנחה שהוא ירפא דברים. הגאווה היא
זה השיר הרשמי של מצעד הגאווה 2021? שמישהו יסביר לי את ההקשר. לי יש הסבר אחד: לקחו יצרן להיטי מיינסטרים ליגת על, חיברו אותו עם זמרת מובילת טרנד נעורים בפופ המקומי כדי לייצר להיט גדול. התוצאה "מאמי יאמי יאמי" –
כמו ב"אולי היום" הפנטזיה של משה פרץ מוליכה לעולם שכולו טוב. התגעגע בטירוף ליום שבו ישחררו את העם לחגוג. כשמחדרי המתים בבתי החולים המשיכו להוציא גופות, פרץ פרץ השיר שמח של חופש שחרור והרבה סקס. כתבתי כבר בעבר, ואחזור על הדברים:
את הדואט שמעתי לראשונה בביצוע איה כורם וגידי גוב באלבומה (של איה) – "הלב הזה המשומש". מה לה ולו? מה לברכת "הלילה טוב" הזה ולשיר המאוד לא אופטימי שאומר: "רוב הזמן כבר לא נשאר לי שום דבר לומר/ ואם נשאר אז זה
מה עושה לכם סוף אוגוסט? בלגנים של סוף החופש הגדול? געגועים למשהו טוב? מבחינת מזג האוויר – אין שינוי ואין בשורות. הקיץ בעיצומו. מזי כהן חשה בכל זאת משהו לקראת. משהו שעומד להגיע. לכאורה, דברים שגרתיים: ביכורי רימונים, הקידוש על
יוני יעיש בחר שיר מהקלאסיקה של הזמר העברי שיצא במסגרת פרויקט המוסיקה של כפר הנוער קדמה – "מקום של אהבה", במסגרתו יוצאים למסע אישי של סיפור חיים באמצעות כתיבת טקסט ההופך בסוף המסע לשיר. בשיר הזכור מהביצוע האולטימטיבי של רבקה זוהר מהפסטיגל של
לא התייחסתי לסינגל הזה, כשהוא יצא. שמעתי אותו כמה פעמים על הכביש. סידר לי את הנסיעה. מוסיקה ים תיכונית טובה מתגלגלת יפה בכל מסלול. זה לא עוד "שיר מזרחי". השירה, העיבוד וההפקה הפכו אותו למסתלסל אותנטי. נושבת בו רוח של
שיר 70 שנה למדינה? זה הסיכום? זה המכלול? חברת "תאקט" של קובי שמעוני מיהרה להוציא את השיר כשהיא מנכסת לעצמה גם את "בת 60" כ"המנון המדינה" לרגל שישים למדינה. זה נשמע כמרוץ של כל הקודם זוכה. התוצאה מעלה סימני שאלה
אפשר ליצור ז'אנר משנה של שירי בריחת אוהבים בתוך הז'אנר הים תיכוני. איך הכותבים אינם משתעממים למחזר? הוא מציע לה לברוח עם אהבתם. כמה מקורי. למעשה, למה הוא מציע לה לברוח? מי רודף אחריהם? מי מאיים עליהם? למה לא להמשיך
חוזרים לאלבום המיוחד של ארקדי דוכין "לאהוב או למות", שיצא לפני שנה כספר דיסק מהודר המכיל 25 שירים, למעשה אלבום קונספט על משפחה שחיה בעולם מתפרק שבמרכזה מושיק, אדם שיוצא למסע, במהלכו הוא מנסה להפשיר את הלב של עצמו ושל
יובל כספין אימץ לחלוטין את השיר המוכר ממירי מסיקה לחיקו – גם מבחינת התאמת המילים לסיפור שלו. השיר שהולך עם מסיקה מהאלבום "מירי מסיקה" (2005), וממשיך להתנוסס בפסגת הרפרטואר שלה, מתאר את האהבה, שברונה, אובדנה, אכזריותה. הסיפור מגיע במנגינת געגועים
על מה היא חולמת עכשיו? זו השאלה שטורדת את יאיר רובין בשיר הקצר. נעלה איתו על הכביש הראשי. יש כאן קצב נסיעה מקדם נרטיב. למעשה, מסלול הרהוריו הוא מסלול ריצה, בו נחשף סיום יחסים. "היה לי זמן להתחרט, אולי את
אביגייל רוז מצליחה להיות הפסיכולוגית של עצמה. לשאול שאלות ולענות. הסיטואציה מוכרת כמעט לכל מי שנזקק ליעוץ: המחשבות על הגשמת חלומות הן שמהוות חומה מעכבת. מייצרות אותו מעגל בלתי נפרץ של לחצים אישיים וחברתיים. רוז מאבחנת את הבעיה: אין אהבה
Joe and Jake הוא שם נורא לצמד, גם אם מדובר בתחרות הקיטש הגדולה של השוק האירופאי. זה הצמד והשיר שהבי.בי.סי שולח לאירוויזיון בשטוקוהלם. כל מה שיכול להיחשב דביק בשירי אהבה. "את לא לבד/ אנחנו ביחד … אני שב לחיים כשאני
גוסטו מתגעגע לברהם משוק מוכרי התבלינים, האיש שמכר מחטים, אבל מה שמשך אליו הייתה נגינתו שורפת הלב במנדולינה. ההתרפקות הנוסטלגית מתורגמת לתערובת קצבית קליטה ונגישה של לטיני ומזרחי, שאינה זקוקה להאזנה שניה. הקלות המאוד נסבלת. שיר סימטרי עממי פשוט, מה
אחרי האירוויזיון קוראים לו nadav guedj. כך נרשם על הסינגל. מעיד על המגמה? מה גדג' רוצה להיות כשיהיה גדול? זמר מועדונים מצליח, אירועים לוועדי עובדים, היכלי תרבות, אמפי תיאטרונים? חו"ל? זהב, פלטינה? בעיה. הבחור נזרק היישר אל הזירה, ההפקה קורצת החוצה.
שינויים אישיים, שינויים קולקטיביים? מצד אחד – "שפתייך שותקות" מצד אחר "שינויים עוברים עלינו עם הרוח". למה התכוון הצמד ד'אור את אפללו בטקסט המשותף? מה בדיוק מסתבך? מה משמעות של "הנכון"? לאן מושכת הרוח ומה מהות ה"ללכת קדימה"? גם אם
נזכרתי ב – You've Got A Friend של קרול קינג מ-1971, אלא שבשיר ההוא החיבוק החם דיבר על שעת צרה. בשעת צרה – יש לך חבר. לאברהם טל אין נגיעה במצוקה, כי החבר במקרה זה הוא יישות נשגבת, על אנושית,
מיקה קרני מכינה אלבום משפחתי בשיתוף כל השבט שלה. הנה דוגמית למסיבה: להיטה הישן "מיטשל" בדואט עם בתה יסמין בת ה-12 ובעיבוד אפרו-קובני סוער. למה? כלומר מדוע מיקה קרני בחרה להיות "אטרף" בשיר הזה? רק לכבוד הדיסק המשפחתי? תחושה של אור
