היא בונה מחדש את חייה לאחר שהרס לה אותם. זה מתנקז אצלה ללילות בלי גבולות וחוקים, מתיימרת לתקן אותו. תוכן? עזבו. סתם מלל משורבט שנועד לקדם את ההילולה שעופר ניסים הפיק בתוכנות האלקטרוניות כדי להגיע עם אודליה להמון הסואן בפארקים.
נתחיל מהשורה האחרונה – "הלוואי ואני טועה" שר נועם בנאי בסיומו של שיר אכזבה מאהבה חסרת אופק. פואטית היא (השורה) אינה שייכת לשיר הזה. היא פרוזאית, כמו מנותקת מהקונטקסט השירי. קוטעת אותו בסיומו. חבל, כי השיר כתוב ממש בסדר, ושורה
במוסיקה הישראלית יש מקום לכמה אנתולגיות ספוגות דמעות של אוהבים נכזבים. הגברים בוכים בלילה, ובוכים הרבה. הסיפור לכאורה פשוט: היא עזבה אותו. קירבנה אותו (מלשון קורבן), ועכשיו, לפתע פתאום, "כמו שקיעה אני בים טובע", כאילו נעלם באופק.. לא כל ההתבכיינות
נכון: לא רק גברים בוכים בלילות. קבלו את ספיר סבן. הלילות שלה בשיר הזה הופכים ליללות מסולסלות. יצרני המילים והמנגינות יודעים, שאפשר לסמוך על סבן שהיא תהפוך כל גבב של מטפורות שחוקות/ תמוהות למלודרמה ענקית. "המלחמות עייפו" היא שרה. לא
