בועז בנאי בעקבות יוסי בנאי. השיר נשאר במשפחה, וטוב שכך. ואיזו אינטרפרטציה יפה על השיר ההוא. כמה תשוקה בעז מחדיר לשיר. לוקח את השיר לחלקתו המאוד אישית. אצל יוסי בנאי הגרסה הייתה שאנסונית כזו, בקצב מהיר, עם החיוך הפנימי המיוחד
שמעתי את השיר הזה בתקליט בונוס – "מאיר בנאי אקוסטי" שצורף לאוסף – "כמה אהבה" לפני 17 שנה. הוא נשמע לי אז כמו אטיוד, סוג של "תרגיל" בפשטות צרופה של צלילים, שיר שהסתיים ב"לה לה לה לה" כאילו אין לו
בואו נשחרר את בעז בנאי מביקורת הופעה. "הופעת ההשקה" ששמענו אינה ההופעה שהקהל יקבל בשבוע הבא. אני מתבונן בשורה המסיימת את הביקורת שכתבתי על האלבום החדש של בעז בנאי, מושא ההשקה של הערב: "בעז בנאי בוכה מבפנים, לא מתבכיין כלפי
