השיר הנוגה ששרים אלמוג טבקה ואתי רומנו בכוונה גדולה אומר: אם יש מישהו למעלה ששומר עלינו, לא קיים מישהו על האדמה – שישבור אותנו. הציניקנים יאמרו: אשרי המאמינים, אבל נראה כי מאמינים חזקים יותר מהציניקנים. אמונה מנצחת את קטני האמונה.
העיסוק ב"האני האחר" שלך יכול לשמור את זהותך האמיתית בסוד או לעזור לך למתן מחשבות במצבים קשים של קונפליקטים. דוליס מציעה מפגש ייחודי עם היבטים שונים של ה״עצמי״ שלה, היבט קליל על מערכת היחסים של ה"אני" והעצמי" שמתאפיינת בעליות ובמורדות.
ספק אם האישה שיוני בלוך שר לה את השיר הזה תרד לסוף דעתו. זרם מחשבותיו באשר ליחסים אבודים עימה הולך ומסתבך. זה ככל הנראה יותר הדפוק שבו מאשר הבעיה שבה. קחו את המסתברא או את ההיפכא מסתברא – תמיהה על
מי לא חולם לברוח לאן שהוא. גם יוני בלוך מציע לה – בריחה למקומות חלומיים "מצויירים", דירה קטנה וחלון עם נוף אחר. משהו נחמד. המוסיקה סופט בוסה נובה, בריזה ברזילאית חמימה וידידותית. מנגינה שמלבד ללטף ברכות נסבלת היא לא עושה
אדם שר על תחושה מוזרה – "שהתחיל האביב" אבל "כלום לא מרגיש כמו אביב". מה קרה? אנחנו נמצאים בתוך הטבע, בין גבעולי העשב לצמרות העצים, משתפים את כל החושים שנהנים מדי שנה ממראות הפרפרים, הציפורים הנודדות וניחוחות האביב. מה כאן
גם אם תעשו repeat לשיר, תתקשו להצטרף ליעל קראוס. היא מרחפת בספירה משלה. אין כאן מנגינה לשירת יחדיו. בקליפ, יעל מביטה השמימה בתקוווה למצוא את נקודת החיבור הרוחנית-נפשית של עם מושא אהבתה. יותר שם מאשר כאן, מרחפת באווירת הזיה יותר
אחרי שהתרגלנו לקבל את גידי גוב בפרק חדש מתוך מסעי האוכל שלו בעולם עם אהרוני, הנה סינגל חדש לשם שינוי. השינוי? – שיר חברתי! גוב שר על הכלל המקומי, כשהמסר הוא: אם אתה גר בבית זכוכית היזהר לא להשליך אבנים
כמה קשה האהבה, שרה שרונה נסטוביץ'. אני קורא את הטקסט הזה ואומר: ברק פלדמן, לא יכולת להציע לנסטוביץ' משהו מקורי יותר? הגברת בשיר כואבת צער אהבתה, מבולבלת, בוכה, ("אין לך מושג כמה זה קשה זה לאהוב אותך") – מה כבר
שיחקתי עם השיר בקליפ האינטראקטיבי (*) מעצים חוויה בחיוך. ללא ספק – העתיד לאיש המשועמם ששבע כבר מהכל. בעוד 5 שנים יוני בלוך ייכנס לסלון שלי לפי הזמנה, ויעביר אלי את המיקרופון או האוזניות. תוכלו ללחוץ גם על פרשנות אישית, או
