המסר אופטימי: "יש מקום לשנינו בארץ ישראל" אבל בשורת הסיום מופיעים רק "יהודים" (ימנים שמאלנים), לא ערבים. מה הועילו חכמי ג'אמאיה? מדשדשים באותה ביצה עכורה. החאפלה הזו לא תוביל לפיוס. היא לא חלב לא בשר, לא תה ולא קפה. מידל
ג'אמאיה עולים על טרנד האפרו-מזרחי שאנטי השוטף את ארצנו. זריקות נוסח 2018 שמחזירה לגבולות הפתוחים של מוסיקת העולם בקריצה לאלוהים אחד בחיבור לנתיבי הים התיכון ויבשת אפריקה. ג'אמאיה שרים ומנגנים עם רוח גבית חזקה מאוד. החיים בלופ שלא נגמר, שאינם מותירים
ג'אמאיה שרים על חברה צרכנית שממשיכה לצרוך בטירוף, ואינה יודעת שובע. היצרנים והמוכרים ממשיכים לעבוד עליה בעיניים, בסיסמאות, בפרסומות, כי עיניה גדולות מאוד. מפתים אותך והופכים אותך חלק ממדף הצריכה, והכסף נשרף מהר. התובנה כל כך ברורה עד שהשיר נשמע
