הסונגרייטר מתכתב עם הסינגר, מספר לו על "עצירה", על משימות שלא הסתיימו, על רכבת מסתורין שמי יודע מתי תצא שוב לדרך, ועל תחושת רעב וציפיה לאהבה. אני מנסה לעלות על הקרון של גבע אלון. הוא נוסע ברוורס במנהרת הזמן של
"נסיעה של קילומטרים רבים כדי לקרוא למקום הזה בית/ הנשמה שלי תוהה איפה לנוח/ כל כך הרבה שאלות שנשארו מאחורה/ האם אדע?" במסע הזה לחיפוש עצמה חוזרת אייבי מור, זמרת ויוצרת, הנמצאת על הקו בין ישראל לאמסטרדם, לאזורי הפולק של
לא קורה לי הרבה שאני מחפש בדף לעיתונות את הסיפור מאחורי השיר. מי שמקשיב ברדיו בלי לדעת את הסיפור – תוהה ותועה. כמאזין לא מודע, אתה רק יכול לנחש דברים על אודות דניאל. גבע אלון צירף את הסיפור בטקסט נפרד.
קול הזמיר הגבוה של מיקה שדה נשמע לקראת סיום בשיר אהבה קטן – Little Things שעוסק ביחס בין תחושת החופש בטבע לבין האהבה הבוערת שמגבילה. הצלילים אקוסטיים, קולה צלול. ראשוני. היא מספרת בלא מעט גאווה, כי השיר נכנס לפלייליסט של גל"צ.
Dream Reality – מציאות החלום? Reality – מצב אמתי. Dream – חלומי, דמיוני. אסף איילון מייחל להיות שם באהבתו. בין לבין. שהמציאות תמשיך את החלום, חלום אהבה שכולו טוב, הצצה לתוך הפנטזיה, שמתרחשת אי שם במדבר. מבטיח לה להיות כל
פסטיבל הפסנתר של תל-אביב הולך ומשמין. מדברים אלינו במספרים. 60 מופעים. 250 אמנים. מישמש של הפקות, סגנונות, ואירועים. גבולות הפסטיבל הולכים ונמתחים ונוספים אולמות במתחם המוזיאון , תיאטרון הקאמרי ובית אריאלה. לראשונה גם מוסיקה מחו"ל – פיטר קמבר, מוסיקאי אנגלי
כמה אמנים חוגגים יום הולדת בהופעה מיוחדת? מצד שני, חמישים אינו גיל שאפשר לעבור עליו לסדר היום. פעם אחת בחיים. לא תהיה הזדמנות שנייה. זה אינו יכול לעבור רק עם עוגת יום הולדת, שושנים אדומות והפי ברסדיי בפייסבוק, במיוחד אם
סיבת ההתכנסות – אלבום בעברית. בחלק השני – מעין הדרן – שירים באנגלית. השוואות? – יש מקום. בשירים בעברית הוא הסטורי טלר המאופק-מופנם. השירים באנגלית – שילוב של טרובדור פולק עם רוקר בלוזי בהרכב שנותן לגיטרות מרחב אלתור גדול. יכול
צליל חשמליות אקספרסיבי מוביל לנרטיב הנוסטלגי. גבע אלון נטען בגעגועים. מעלה את הסיפור האישי על אבא מן האוב בטון מלנכולי. זה סיפור על החמצה. אבא שעבר טראומה כטייס בחיל האוויר, אבל מעולם לא הייתה ביניהם שיחה על כך. עכשיו הזמן
ניגונו של הים השקט מלנכולי, טעון מתח דק, הגיטרות החשמליות משתתפות בזעקתו-צערו. המוסיקה ממחישה את מה שמתחת לפני השטח. עוטפת בקדרותה. בתוך השגרה הוא מספר עליה – רואה אותו ולא אכפת לה, והכי כואב – שזה אמיתי. גבע אלון בעברית
האיש הוא יותר מאשר "סטורי טלר" מוסיקלי, עמיר לב הוא "פואט טלר" – משורר-מספר. טרובדור התחושה האפלולית. מעלה אותנו על מסלול זרמי סיפוריו-מחשבותיו. ובדרך נושבת בריזה של פשטות יפה, אמיתית. קרא עוד צילום: מרגלית חרסונסקי
עצמתי עיניים. האם יש הבדל בין עמיר לב ששמעתי באלבום לעמיר לב על הבמה? עצמתי פעם שנייה. הפלא ופלא – אותו עמיר לב. וכי למה הניסיון הזה דווקא אצל עמיר לב? כי האיש על הבמה לא מתאמץ להוכיח מעבר לשירים ולצלילים.
כשאומרים מרתון של אמנים, מתכוונים לערב הזה, הערב השני של המחווה של בית שטיינברג בחולון ליצחק קלפטר, הפעם ללא הרכב מלווה. למעשה הצדעה כפולה – לקלפטר ולגיטרה. הם עלו בזה אחר זה/ זו. גיטריסט וזמרת, לעיתים גיטריסט וגיטריסט וגם סולו גיטרה. דרישת
אקוסטיות היתר המעודנת של גבע אלון מובילה לנופים אחרים, בטח ללא ארצישראליים, גם למוסיקה ששמענו הרבה בתחילת השבעים. גבע אלון בטון מרוחק-חלומי, פואטי מאוד, שר מהרהורי זרם מחשבתו. "שיר נסיעה", טון חורפי, אווירה אפרורית. מלודיה שאינה להיט שרץ לפניך. מוסיקה
איך אומר השיר של יענקל'ה רוטבליט: "כולם היו בני/ כולם יצאו על תנאי/ כולם כעת שרים ביחד" ובאמת איך שכולם שרו יחד בסיום הערב "זמר נוגה" – כולם בניו. איך שהגלגל הסתובב לשמוליק קראוס. גם הדור הזה של הזמרים שרים אותו
