נתקלתי ביוטיוב מסקרן – ברי סחרוף מופיע בחדר צפוף שופע נגנים, כלי נגינה, נראה כמו ספריה עתירת מדפים ופלקטים. ההופעה הקצרה כ-25 דקות היא במסגרת ה"אקווריום" של מפעל הפיס. עשיתי גוגל ומצאתי: ב"אקווריום" מתארחים מוזיקאים ותיקים ומוכרים לצד מוזיקאים צעירים
"נשקיני" בפתיחה הוא קטע רוק אינסטרומנטאלי ספוג בישראליות מזרחית, טעון במתח חריף, שבין חילוניות לקדושה, מספר סיפור למרות שהוא נטול מילים. ברי סחרוף פונה למזרח גם במוסיקה שהלחין ועיבד עם חבריו ל"ירח", של נתן אלתרמן, המביע התפעלות ממעשה הבריאה. השיר
אסף אמדורסקי אלקטרוני. מאוד אלקטרוני. הוא מנסה הפעם חיבור נועז אפילו יומרני משהו בין סינטים, סמפלרים ביטים אלקטרוניים ושירה באיכות פואטית גבוהה. האלבום נפתח ב"מגדלים" – שילוב של אלקטרוניקה עם Funk בסיועו של גידי רז, מפיק עתיר ידע בצעצועי האלקטרוניקה
אברהם חלפי מגיע בסערת גיטרות הרוק של ברי סחרוף וחבורתו. טקסט לא פשוט. לא בטוח שהקהל שיפגוש את ברי בקיץ, יגיע מצויד בפרשנות. ניסיתי לפצח: המשורר פונה לילדה שהייתה יקרה לו, שכנראה בגרה ומתה. מה שנותר – חשבון נפש על
השיר הקצר, המינימליסטי, נעטף באווירה כמעט אפוקליפטית. קולו העמוק של ברי סחרוף נשמע כמו משדר מטרום אחרית הימים. צלילים אקוסטיים ואלקטרוניים חברו במיזוג מערבי-מזרחי כדי לייצר אווירה סהרורית. גם כשייתמו המילים, עדיין יהיה מצב דורש מילים כמו "ציפור מבקשת שמיים",
זה אסף אמדורסקי? רוקנרולי, גרובי ישיר. איך השיר אומר: "אולי המחר יביא רעיון חדש". אז אין כאן רעיון חדש מסעיר, אבל השיר נשמע רוח חדשה הנושבת במפרשיו של אמדורסקי בשילוב אלקטרוניקה עם Funk בסיועו של גידי רז. במבחן המרכיבים של
