"אל תשאיר אותי תלוי / בצד הזה של הירח/ חולם צללים כהים / דרקונים מושתקים בקרוב", שר דוד שטרית. תנו לדימיון לרוץ במקומכם. טקסט בסגנון שירה אנגלית צרופה שאני מכיר מגדולי המשוררים של המאה הקודמת. אור מהבהב. שדים הורגים. מסלול
דוד שטרית שר על מחיר אובדנה של האהבה. האהובה עזבה אחרי לילה של דמעות. הוא נשאר לבד, עקשן וטיפש להודות שהיא צדקה. הדמעות שחונקות. אתה מנסה לא לבכות, מנסה לא לפגוש את עיניך במראה. תגיד לה שטעית, שאתה אוהב אותה,
נצטרף לשברון הלב של דוד שטרית. מאז שעזבה אינו יכול לעצום עין בלילה. החסר מחדד את התחושה – "מעולם לא ידעתי כמה אהבתי אותך". מכירים? מי לא חווה. נצטרף לכאב הלב של דוד שטרית, לא משום שהשיר הזה מצטיין במקוריות
