דני בסן יורד בסוף היום אל הנהר לשטוף את הצלקת, שריטות מן העבר. היינו ילדים וזה היה מזמן, ועכשיו, כשזקנו, ניתן לרגש לדבר. הזמן חרץ שריטות והשאיר צלקות, אבל שיהיה ברור: עכשיו נשמור על שפיות מצילת חיים, על הטוב – אפילו מתוך
מי ניצח, מי הפסיד, מי נשרף בדרך? את מי זה מעניין? המצוקה הורגת את המחאה. אדם גורליצקי משדר רעדי הלוואי שאחרי המחאה החברתית. הוא בחר לשיר אותם בדואט עם דני בסן (הזמר המעולה שהבטיח ולא קיים, פרט להבלחים עם "תיסלם")
שירי מחאה מתחברים בשנים האחרונות לראפ. "פרצופה של המדינה" יכול היה להיכתב כראפ, אבל תיסלם לא הייתה מעולם ראפ. היא עשתה מהטקסט המצוין של ניצני פופ מעולה, שהצליח לשדר את המסר. מה רצה יאיר ניצני להגיד? בואו לא ניתמם. הפרצוף של המדינה הוא בבואה של
"ככלות הקול והתמונה" אינו שיר של תיסלם. יענקל'ה רוטבליט כתב אותו לדני בסן. יזהר אשדות הלחין. במנהרת הזמן תחפשו את 1984. תקליט שעשה הסבה לדיסק בשנת 1995 (הוצאת "כנען של פעם" הליקון) הגרסה הנוכחית הוקלטה בהופעה של תיסלם בקיסריה יוני 2009.
