"מה זה חופש בכלל אם לא ניצחון האדם על עצמו" לא בכול דיסק ראפ מקומי , אנחנו מקבלים תובנות פילוסופיות, שמשתלבות נכון ואפקטיבי בקונטקסט של האלבום. דני (מוקי) ניב נשמע כמי שלא סתם זורק משפטים כדי להריץ קצב ראפ. מהקטע
למרות שמדובר לפי המידע המצורף בחלק מקמפיין "קרב ישראלי", שנועד לחזק את אתוס הלוחם ולהוקיר תודה ללוחמי ולוחמות צה"ל, לא הייתי מאמץ אותו כהימנון הלוחם של צה"ל. תחייך, אחרי הכל זה המנון הסחבקיות של חיילי צה"ל. יגידו. השיר שנבנה לאחר
ב"שללו לי", השיר התשיעי בחדש של התקווה 6, מערכון מוסיקלי על היתקלות עם המשטרה, אתה מרגיש שהמסיבה עוד צעירה. עומרי גליקמן ו"תקוותו" ממשיכים אותה ב"לחיים – לחיי רגעים של שמחה". יש ריח של הילולה באוויר, הלחיים מתחרז עם עיניים, כפיים,
עמרי גליקמן כנראה פיתח תאוריה על בסיס הסיפור של סלווה בת ה-3 ממחוז אידליב שבסוריה, שלמדה לצחוק כשהיא שמעה את רעשי הפצצות שנופלות מחוץ לביתה. הוריה של סלווה פחדו שהרעש יפחיד אותה ויגרום לה בעיות פסיכולוגיות – לכן הם המציאו
שומר מסך, תוכנת מחשב שנועדה בעבר למנוע הרס מסכי מחשב, כבר אינה קיימת מזמן. אורן ברזילי מהחברים של ד"ר קספר, בחר בו כפרפרזה ל"שומר הלב". האוהבים הלכו לדרכם. רק הבתים של פעם עוד משמשים עדות לאהבות ההן. מה שנותר
ב-2007, שר עמרי גליקמן "אם אפגוש את אלוהים", עשר שנים אחרי הוא יורד לאדמה ומבקש רק "משהו נעים לנשמה" מה זה אומר? להתנתק מהכל. להישאר עם מוסיקה. לא משהו טראומטי. סתם קיטור בתוך הבלגן המקומי, עוד מהדורת חדשות, מתכוננים לעוד
במדור שירי הקיטורים, קבלו המנון מתבכיין שמוביל לאקסטזה של שמחה. מסתדר? – לא, אבל יש תקווה שהעולם הרע והמקולקל עוד יהפוך עורו לטוב, שהאור יחזור לשרור בו. חוץ מזה: יש מפלט – אלוהים. אולי יתעשת ו"ישים עין" על בני האדם
חוכמת הצמצום. שני בתים אומרים את כל מה שרצית לומר על חיפוש מפלט מהניכור האורבני. שני בתים שאומרים דברים על האנשים, העתיד וחוסר התוחלת שבעיר כדי להביע צורך בפתח מילוט אנושי. החבר אורן ברזילי מהחברים של ד"ר קספר אינו מתפלסף.
היש ציפיות מאריאל זילבר להמציא עצמו מחדש? זילבר בעצמו כמו אומר באלבום הזה – אני רוצה לחזור לאותם מקומות הכי ראשוניים שלי, כשהיצירה המשותפת עם שמוליק צ'יזיק המנוח פרחה, אל קסם הפופ הראשוני. זילבר חיטט בעלית הגג ומצא שירים של
כשאריאל זילבר עצוב, הוא שמח. למעשה הוא חוגג את ה"בלוז" של שמוליק צ'יזיק ז"ל בצורת רוק עליז, עולץ, חדור מצב-רוח טוב. לזילבר יש סיבות טובות לחגוג. בגיל 71 הוא נמצא על מסלול אמצע שמתכתב עם הקהל הגדול. נכון שהיא
האיש מאוהב-שבור עד עמקי נשמתו. חייו נעצרו. מה לא היה נותן כדי שתחזור. מוש בן ארי גייס את כל אוצר המילים שלו כדי לייצר שיר אהבה. השיר נפתח בצליל שנשמע כמו אזעקה. הטון נוגה, מתכוון. אי אפשר לחשוד במוש בן
יכול להיות שאנחנו בפתחו של ז'אנר קיטורים שמח בתוך הבלגן המקומי. אין כמו עמרי גליקמן ו"התקווה 6" לחבר משהו אקטואלי על מצב ישראלי לא נורמלי. המיינסטרים של הרגאיי בעברית מסתפק באיזה "אריק" או "זוהר" או "מאיר" להרגעה. תברחו לצפון, תפיגו
הבנאדם מנסה להרגיע, מבטיח לעצמו להרפות, לחזור לים, להביט בירוק, לשמור על קרבתה, להסתפק בקיים ביחסיהם, ואז פתאום, הרציונל שוב חוטף מכה. להט החושים משתלט וגורר אותו אל תוך המסיבה. הבריחה מנצחת. מוש בן ארי בחר במסיבה. צליל בס מוביל
אריאל זילבר ממשיך לחטט במגירות של שמוליק צ'יזיק ז"ל. מה מיוחד בשיריו? כמעט כלום. להיפך: חוסר המיוחדות מייחד אותם, פשטות החשיבה והחריזה (אוהב – לב) הם שקורצים לזילבר. אולי החיבור ביניהם הוא כבר יותר מנטלי מאשר אומנותי. צ'יזיק עושה משהו
קרן פלס יוצאת בוידוי חושפני על גבול המביך, מכניסה את המאזין למבוכים אישיים אינטימיים שמחוזרים בדרך כלל ע"י מדורי הרכילות. אין בטקסט הזה שום ממד פיוטי מיוחד, אלא חשיפה אישית במישור החוץ טקסטואלי – הייתה עם גברים, עם נשים, סובלת
זה כל כך אריאל זילבר, שאפשר לחסוך ביקורת. סיפור שהיה כך היה: זילבר טיפס לעליית הגג, וגילה על קסטה ישנה שיר שנכתב בשנות השישים ע"י הפזמונאי והמלחין שמוליק צ'יזיק שנפטר ב-1987. על הנייר זה כמעט כלום. היה טוב. בילינו. הכל
עמרי גליקמן היה רוצה לקבל את תואר שליח הראסטאפרי בארצנו. ראסטאפרי הוא אולי לא, אבל ברגאיי הוא יותר ממבין. המקצב הג'מייקני הפריך שולט במוסיקה שלו. הפעם הגיע לאולפנים של התקווה 6 המפיק של שבק ס', דני "פילוני" קרק. הקשבתי לסיפור
לכמה מחברי הטובים יש תשובה פשוטה על כל שאלות ה"מה עושים עם"? הם משלמים במיטב כספם כדי לקבל סיוע להפגת הכאב, הלחץ, הפחד. טיפול-טיפול. הרי גם מוש בן ארי יודע שלא פשוט לתת לכל הבעיות לחלוף רק מהצעה להתמלא בתקווה,
